הפתרון המוצע

image715בספרו “תקופות בתוהו” מצא וליקובסקי הקבלות רבות בין המתועד בתנ“ך לבין ההיסטוריה המצרית, דור אחר דור, המורות על כך שיש לקצר את הכרונולוגיה המצרית בלמעלה מ-500 שנה, כמובא בטבלה.
כאשר בדק וליקובסקי את היסודות ההיסטוריים והאסטרונומיים שעליהם מושתתת הכרונולוגיה המצרית נוכח כי בטעות יסודם.
מאחר שהשכבות הארכיאולוגיות בארץ מתוארכות לפי הכרונולוגיה המצרית – מתוך תיקונה, באות על פתרונן הסתירות שמוצאים הארכיאולוגים עם התיעוד התנ“כי.
קיצור הכרונולוגיה המצרית פותר גם את בעיית ”תקופת החושך“ ביוון. להרחבה>

שיטתו  של וליקובסקי מיוחדת  בכך  שאינה  פותרת  בעיה מקומית זו או אחרת, אלא נותנת פתרון אחד לשאלה כולה. ההוכחה לפתרון זה היא ההתאמה המופלאה המתקבלת  בין הממצאים המצריים לבין התנ”ך, דור אחר דור, כאשר בכל שלב מתקבלות התוצאות המתחייבות  מן השלב הקודם, אף על פי שהראיות עומדות בפני עצמן ואינן תלויות זו בזו

וליקובסקי לא היה פונדמנטליסט, בסימפוזיון שנערך באוניברסיטת קורנל  אמר: “אני מתנגד לפונדמנטליזם, ועם זאת מצאתי שהתנ”ך הוא היסטוריה שנכתבה בקפדנות, והדבר הסב לי סיפוק”.

גויי הים – פלשתים או פרסים

זהו הכרך האחרון בסדרת “תקופות בתוהו”, העוסק בתקופה הפרסית, עם זאת ניתן לקרוא אותו גם לפני שאר כרכי הסדרה.image13231

גם הויכוח הארכיאולוגי המפורסם ביחס לתיארוך החרסים והמכרות בערבה ובמיוחד מכרות שלמה בתמנע, בין אולבריט וגליק, מצד אחד, לבין רותנברג ואהרוני, מצד שני, נפתר אם מקבלים את התיארוך עבור רעמסס השלישי המוצע בכרך זה – ומכרות שלמה היו אכן מכרות בימיו של שלמה ולא מכרות של המצרים עוד לפני שבני ישראל הגיעו לארץ, כפי שטוענים האוחזים בכרונולוגיה המצרית המקובלת. בסוף הספר מסכם וליקובסקי את “הבעיות בכרונולוגיה המקובלת שבאות על פתרונן בסדרת “תקופות בתוהו”

מפאת חשיבותו מובא גם בכרך זה המאמר ” אסטרונומיה וכרונולוגיה—מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית” .

עולמות מתנגשים   (תשס“ב)
Worlds in Collision  (1950)

משחזר את היקפן ועצמתן של תהפוכות-טבע שעברו על כדור-הארץ מתוך תעודות היסטוריות, ספרות עתיקה, מסורות ואגדות-עם מכל חלקי תבל – ממצרים עד נורבגיה, ממקסיקו עד סין – המעידות על זעזועי טבע כבירים בזמנים היסטורים שנגרמו על-ידי התקרבות גרם שמֵימי לכדור-הארץ. במהדורה העברית הובא רק חלק א‘ העוסק  בזמן יציאת-מצרים.    חלק ב‘ של הספר העוסק בימי אחז  וחזקיהו ניתן יהיה להוציא ככרך נפרד.

    כספר השנוי במחלוקת מתמשכת, היה “עולמות מתנגשים” נושא ליותר משלושת אלפי מאמרי-ביקורת, בהם המתנגדים והמגינים התווכחו בלהט השמור רק לספרים החושפים עקרונות חדשים.

ואז, החלו להגיע תגליות מחקר החלל שהפתיעו את האסטרונומים אולם אישרו רבות מתחזיותיו של וליקובסקי ב”עולמות מתנגשים”. במהדורה העברית מובא בנספח אישורים שהגיעו מחקר החלל.

חפירות כל המזרח הקדום – קלוד שפר

כרונולוגיה וסיסמולוגיה

 ב”תקופות בתוהו” שימשו תהפוכות הטבע שקטעו את מהלך ההיסטוריה נקודת פתיחה עבור סינכרון קורות המזרח הקדום. ב”עולמות מתנגשים” (Worlds in Collision) שוחזרו תהפוכות טבע אלה מתוך מסורות ותעודות היסטוריות של עמים עתיקים סביב העולם כולו. ב”ארץ רעשה”(Earth in Upheaval)  הוצגה העדות הגיאולוגית והפליאונטולוגית להתרחשותן של תהפוכות טבע בעידן ההיסטורי.

ללא כל קשר עם מאמצי לבסס היסטוריה סינכרונית המתחילה במאורע המשותף שהכריע עמים סביב העולם כולו – נעשה מאמץ דומה על-ידי הארכיאולוג קלוד שפר, פרופסור בקולג’ דה פרנס. לקוראי “תקופות בתוהו” מוכרת חשיפתו את כתבי אוגרית מתוך הפרק החמישי: “ראס-שמרה”. הוא מצא בראס-שמרה שעל חוף סוריה סימנים מובהקים להרס נרחב בעטיים של רעידות אדמה כבירות, נחשולי גיאות ואסונות טבע אחרים.

וכי לא הגיוני היה, לאחר ששפר מצא שאסונות טבע גדולים זעזעו את עמי העולם הקדום, שישאל כלום לא קיימות התיחסויות למאורעות כאלה גם בכתבים ששרדו? וכי היאך יתכן שמאורעות בעלי קנה-מידה והשלכות כאלה לא ישאירו את רישומם בכתביהם של בני אדם?

זה היה הצד ממנו התחלתי אני. שאלתי את עצמי היכן התעודות המצריות להתרחשויות שאירעו במצרים, ובמדבר הסמוך, המתוארות בתנ”ך בספר שמות?

חקירה זו הובילה אותי בתחילה לפפירוס איפואר, אחר-כך לתיבת השחם מאל-עריש, … עד שצריך היה להפריד עדויות אלה מ”תקופות בתוהו” לספר בפני עצמו, “עולמות מתנגשים”. ואת המחקר בשדות הגיאולוגיה, צריך היה להפריד ולהביא בספר נוסף – “ארץ רעשה”.
שעה שביקר בטרויה, בחפירותיו של בלגן, נוכח שפר שגם טרויה נהרסה על-ידי גורמי טבע – וזאת כמה וכמה פעמים – באותם זמנים ממש בהם נהרסה ראס-שמרה. המרחק מטרויה שליד הדרדנלים ועד ראס-שמרה הוא כאלף קילומטרים. בכל רשומות הסיסמולוגיה המודרנית לא ידוע על רעידת אדמה בהיקף שכזה. כאשר בדק שפר אתרי החפירות והדו”חות הארכיאולוגיים של אתרי אסיה הקטנה מצא בכולם את אותם תיאורים. הוא פנה יותר מזרחה – לפרס – וגם שם מצא, בכל אתרי החפירות,  את אותם סימני הרס של זעזועי הטבע. כאשר פנה לקווקז שוב מצא שלא ניתן להתכחש לדמיון נסיבות ההרס. גם בחפירותיו בקפריסין גילה את אותן סדרות של התערבות איתני הטבע. הוא כל כך התרשם ממה שמצא עד שהעלה על הכתב עבודה בכמה כרכים, “סטרטיגרפיה השוואתית וכרונולוגיה של אסיה המערבית” שם הציג את התזה הבאה:

תהפוכות טבע בממדי יבשות שלמות חתמו כמה תקופות היסטוריות. מספר פעמים במשך האלף השלישי והשני,  זועזע המזרח הקדום על-ידי קטסטרופות עצומות. שפר מצא עדות לכך שגם באלף הרביעי, וגם בראשון, עברו על המזרח העתיק זעזועים קשים, אבל את תיאורם שמר לפרסומים עתידים. הגדולות שבתהפוכות הטבע אירעו ממש בסופה של תקופת הברונזה הקדומה, כלומר קץ הממלכה העתיקה במצרים, וממש בסופה של תקופת הברונזה התיכונה ב’, כלומר קץ הממלכה התיכונה במצרים. האדמה כוסתה שכבה עבה של אפר, רעידות אדמה כבירות זיעזעו את כל המזרח הקדום מטרויה שליד הדרדנלים ועד לקווקז, פרס, ומצרים. רצף ההיסטוריה נקטע, תרבויות נכחדו בבת אחת; המסחר והאומנויות חדלו; מאוכלוסיות שלמות נותרו שרידים; אלה ששרדו הפכו נוודים; מגיפות תבעו את שלהן; האקלים אף הוא השתנה באופן פתאומי.

את פלישת החיקסוס מיד לאחר קץ הממלכה התיכונה, הסביר שפר כמוני, כתוצאה של נדודי אוכלוסיות; קץ הממלכה לא באה כתוצאה מן הכיבוש, אלא נגרם על-ידי אסון הטבע שהכריע את מצרים וחשף אותה לפלישה. שפר כתב:

“היה זה אסון טבע מקיף. נדידות העמים היו, ללא ספק, רק תוצאותיו. את הגורמים הראשוניים והאמיתיים, צריך כנראה לחפש באסון טבע שעליו לא היתה לאדם כל שליטה”

בסוף ספרו סיכם שפר:

“חקירתנו העלתה שמשברים חוזרים ונשנים אלה, שפתחו וסיימו את התקופות העיקריות של האלף השלישי והשני, לא נגרמו בידי אדם. רחוק מכך, בהשוואה למימדים הנרחבים של משברים חובקי-כל אלה והשפעותיהם הנרחבות, נראים עלילותיהם של כובשים וכל תחבולותיהם של מדינאים חסרי משמעות.  הפילוסופיה עליה מושתתת ההיסטוריה של המזרח הקדום נראית לנו מעוותת במיוחד.”

כלומר, היסטוריה זו “מעוותת במיוחד” בתארה את עברם של אומות ותרבויות כהיסטוריה של שושלות ולא כהיסטוריה של תקופות גדולות, ובהתעלמה מתפקידם של איתני הטבע בהשתלשלות המאורעות.

מתוך סימנם מסויימים הסיק שפר שזעזועי הטבע שהקיצו את הקץ  על תקופת הברונזה התיכונה גרמו גם לשינויים באקלים. למעשה מובאות ב”ארץ רעשה” ראיות רבות לחיזוק טענה זו, שהעלו מדענים כבר בתחילת לפני כחמישים שנה, שבסביבות שנת 1500 לפסה“נ השתנה לפתע האקלים בכל העולם.

לאחר שקרא את “ארץ רעשה” (Earth in Upheaval) הזמין אותי שפר, במכתב בן עשרה עמודים כתוב כתב יד, לבקר את חפירותיו בקפריסין כדי שאשתכנע אף יותר בטענות שהבאתי בספרי.

וכך שפר, כמוני, הגיע לכלל הכרה שהעולם הקדמון זועזע על-ידי תהפוכות טבע חוזרות ונשנות. הגענו אפילו לאותו מספר תהפוכות הטבע הגדולות, להכרה בדבר היקפן הנרחב, ואף לאותם תאריכים יחסיים עבור התרחשויות אלו. ברם, הגענו לאותן מסקנות בדרכים שונות לגמרי. ובכך היתה ערובה לכך שאכן התקרבנו לאמת ההיסטורית.

אולם בעניני כרונולוגיה הלך שפר לפי לוח הזמנים המקובל. (בהתכתבויות, לעומת זאת, ראה אפשרות לקצר את ההיסטוריה המצרית – דעה שכיום נוטים לקבל מלומדים נוספים – אולם לא באותה מידה לה נטען ב”תקופות בתוהו”). אם כך כיצד יכולה להיות בינינו הסכמה ביחס לזמנם של זעזועי הטבע הגדולים? התשובה נעוצה בכך ששנינו מייחסים את זעזועי הטבע לקיצן של אותן התקופות הגדולות בהיסטוריה. במלים אחרות, יש בינינו הסכמה באשר לכרונולוגיה היחסית, לא המוחלטת.

וכי לא הגיוני היה, לאחר ששפר מצא שאסונות טבע גדולים זיעזעו את עמי העולם הקדום, שישאל כלום לא קיימות התייחסויות למאורעות כאלה גם בכתבים ששרדו? וכי היאך יתכן שמאורעות בעלי קנה-מידה והשלכות כאלה לא ישאירו את רישומם בכתביהם של בני אדם? גם אם, יש להודות, לא היו ימי זעזועי הטבע עצמם והחודשים שלאחריהם זמן מתאים לתיעוד המאורעות, בכל זאת, לא יתכן שהעולם הקדמון היה נותן להתרחשויות כאלה לחלוף מבלי להתייחס אליהן בתעודות בנות זמנן או בכתבי הדורות הבאים. זו לא היתה תקופה פריהיסטורית; אמנות הכתב היתה כבר מפותחת, ותיאור המאורעות שהתרחשו בודאי נרשם, ובחלקו שרד על חימר, אבן, או מגילת קלף.

זה היה הצד ממנו התחלתי אני. שאלתי את עצמי היכן התעודות המצריות להתרחשויות שאירעו במצרים, ובמדבר הסמוך, המתוארות בתנ”ך בספר שמות?  חקירה זו הובילה אותי בתחילה לפפירוס איפואר, אחר-כך לתיבת השחם מאל-עריש, משם למסורות ערביות ואז למסורות של עמים וגזעים רבים אחרים – עד שצריך היה להפריד עדויות אלה מ”תקופות בתוהו” לספר בפני עצמו, “עולמות מתנגשים”. את המחקר בשדות הפליאונטולוגיה והגיאולוגיה, הקלימטולוגיה והפליאו-מגנטיות, צריך היה להפריד ולהביא בספר

הערכות, מאמרים, כתבי- עת וספרים שנכתבו על מחקריו

מאמרים בעברית

 בעולם נכתבו אלפי ביקורות ומאמרים,פה מובאים רק אחדים מהעיתונות העברית:
 
שש מאות שנה שאבדו ויציאת מצרים שנמצאה מאת ד”ר עזריאל קרליבך, עורך “מעריב“.
 
 להפוך עולמות ללא הפסקה מאת חנן אלפר ב”מקור ראשון”, 22.10.97
 
הבעיה ופתרונה – סקירת הספרים ”תקופות בתוהו – ישראל ומצרים“ ו“ההיתה  תקופת חושך ביוון?“ עם צאתם לאור בעברית, ב“הצופה
 
אי שקט שרר בין האיים” – סקירת הספר “גויי הים” מאת חנן אלפר, “מקור ראשון”, 14.6.04.

 
האם נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי  הלכת?
מאת שולמית ליקובסקי כוגן, ב”אסטרונומיה” – ביטאון האגודה הישראלית לאסטרונומיה, אביב 2004.
 
יציאת מצרים – ההוכחות
מאת הרב יונדב זר, בעלון “עולם קטן”

תיקון הכרונולוגיה המצרית

כאשר הגיע וליקובסקי להבנה שיציאת מצרים אירעה תוך זעזועי טבע כבירים, נעו מחקריו על שני צירים:image852

ציר המרחב – עדויות ממסורות עם סביב העולם כולו לתהפוכות-טבע כלל עולמיות בזמנים היסטוריים, ועל כך מסופר ב”עולמות מתנגשים”, ועדויות גיאולוגיות לכך ב”ארץ רעשה”.

ציר הזמן – בלקחו כנקודת מוצא את הבו-זמניות של זעזועי-הטבע כנקודת סינכרון ראשונית,  מצא וליקובסקי נקודות סינכרון רבות נוספות, המורות על כך שיש לקצר את ההיסטוריה המצרית בלמעלה מחמש מאות שנה.
אך בגלל הפירוט והדיוק (לכאורה), התקבלה הכרונולוגיה המצרית כבסיס לכל הכרונולוגיה של המזרח הקדום.

 לכן בדק וליקובסקי את היסודות שעליהן מושתתת הכרונולוגיה המצרית  במאמרו”אסטרונומיה וכרונולוגיה – מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית”, ומצא שיסודות אלה, גם ההיסטוריים וגם האסטרונומיים בטעות יסודם.

  מאחר ומערך השכבות הארכיאולוגיות בארץ מבוסס על הכרונולוגיה המצרית, מתוך תיקונה באות על פתרונן גם הסתירות שמוצאים ארכיאולוגים עם התיעוד התנ“כי.  מסתבר שהארכיאולוגים מחפשים בשכבות הלא נכונות.

 תקופת החושך ביוון

  השמטת  השנים המיותרות מן הכרונולוגיה המצרית, פותרת גם את הבעיה של מאות שנים “חסרות היסטוריה” (“תקופת חושך”), בכרונולוגיה של יוון.

  ואכן לספר ”ההיתה תקופת חושך ביוון?“  הוסיף חתן פרס ישראל, פרופסור דוד פלוסר, הקדמה, בה כתב:

“האם לא הוּלכנו שולל אחרי כרונולוגיה מצרית כוזבת שהומצאה על ידי פטריוטים מצריים על מנת להוכיח כי בהשוואה למצרים לא היו היוונים אלא ילדים? האם היתה ההיסטוריה של מצרים הרבה יותר קצרה במציאות מאשר סוברים היום? אם ניתן היה להראות זאת, אזי היתה בעיית תקופת החושך ביוון נעלמת. רק מומחים ללא דעה קדומה יכולים לדחות או לקבל את פתרונותיו של וליקובסקי.

  ”זכותו של הספר שהוא מביא פתרון מקורי לבעיה אמיתית. היהיו מספיק מומחים טובים המוכנים להתמודד עם הפתרון המוצע?”

 שיטתו של וליקובסקי, שלא היה פונדמנטליסט, מיוחדת בכך שאינה פותרת בעיה מקומית זו או אחרת, אלא נותנת פתרון אחד לשאלה כולה. ההוכחה לפתרון זה היא ההתאמה המופלאה שמתקבלת בין הממצאים המצריים לבין התנ”ך, דור אחר דור, כאשר בכל שלב מתקבלות התוצאות המתחייבות מן השלב הקודם, אף על פי שהראיות עומדות בפני עצמן ואינן תלויות זו בזו.”

 מתוך הבעיה ופתרונה

 “על-ידי שבירת המחיצות בין המדעים השונים מגיע עמנואל וליקובסקי למסקנות שאליהן לא הגיע שום מדע בפני עצמו. זהו אתגרו האמיתי, ודבר זה הוא ביסוד מחקריו  ועקרוני  להם.”

חפירות חצור – יגאל ידין

בכיבוש צפון כנען הכריעה המערכה של יהושע נגד מלך חצור ובני בריתו במי-מרום. לאחר הנצחון לכד יהושע את חצור:image2106

 יהושע יא, 11-10:  כי חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה… ואת  חצור שרף באש.

אך חצור התאוששה ובימי השופטים חלשה על כל הארץ :

 שופטים,ד, 3-2:  …יבין מלך כנען אשר מלך בחצור… לחץ את בני ישרל בחזקה עשרים שנה.

 על שחרור בני ישראל בהנהגת דבורה הנביאה וברק בן-אבינועם, שהביסו את סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, מסופר בספר שופטים פרקים ד ו-ה.
מאז 1955 ערך צוות ארכיאולוגים, בראשותו של יגאל ידין, חפירות מקיפות בחצור. לוח הזמנים שלהם מבוסס על הכרונולוגיה המצרית, המקובלת עבור המזרח הקדום. בחפירותיהם מצאו כי בתקופת הברונזה התיכונה ב’ (הממלכה התיכונה במצרים) היה בחצור ישוב מבוצר ענק; לאחר מכן היתה חצור שוב עיר חשובה ושלטת בתקופת הברונזה התיכונה ג’ – כלומר בתקופת החיקסוס (תקופת הביניים השניה); לעומת זאת בתקופת הברונזה המאוחרת  (הממלכה החדשה במצרים) לא היתה חצור עיר של ממש.

 בשכבה שידין ייחס לימי השופטים לא היתה כלל חצור עיר הראויה לשמה, וזאת למרות העובדה שלפי ספרי יהושע ושופטים היתה חצור העיר החשובה ביותר, למעשה עיר הבירה, של כנען רבתי עד למורדות החרמון. תוצאות החפירות, בסתירה לנאמר בספר יהושע ושופטים, היו מביכות ביותר והניעו את יגאל ידין להודות בצער:

 ”לא היתה עיר בחצור [ההדגשה של ידין], ומכאן שבין מלחמת דבורה לבין יבין מלך חצור אין כל קשר“.

 אולם, לפי השחזור הנוכחי הרי שתקופת החיקסוס – ומכאן גם ימי שגשוגה של עיר המבצר הגדולה חצור – זוהי אכן תקופת יהושע והשופטים. (בימי המלכים היתה זו עיר מחוז בלבד עד שנשרפה על-ידי תגלת פלאסר השלישי בשנת 732 לפסה”נ. סימני הרס זה אף הם נחשפו על-ידי ידין וצוותו). וכך נמצא לכרונולוגיה המשוחזרת רצף שכבות כמצופה בחצור ושום סתירה עם הנתונים המקראיים.

חפירות יריחו – קתלין קניון

image20981כאשר חפרה קתלין קניון ביריחו, בין השנים 1952 ל-1955 נחשפה חומה גדולה שנפלה ברעידת אדמה, ועיר רבת עם שנהרסה עד ליסוד בהתקפה שבאה בעקבות רעידת האדמה, בתקופת הברונזה התיכונה ב’, כלומר, בסוף ימי הממלכה התיכונה במצרים. נמצא שלאחר מכן לא נבנתה עוד העיר וחומתה, ורק לאחר כמה מאות שנים נעשה נסיון נפל להקים  שם ישוב שנית. היות ומצאו כי האחרונה בחומות יריחו נפלה זמן קצר לאחר קץ הממלכה התיכונה במצרים, והיות ולפי כל התיאוריות של הכרונולוגיה המקובלת, אירעה יציאת-מצרים בימי הממלכה החדשה  (ברונזה מאוחרת), הרי כאשר התקרבו יהושע ובני ישראל ליריחו לא היתה, מן הסתם, עוד עיר לכבוש, ולא חומה שתיפול.

במסקנות לספרה ”חשפנו את יריחו“ (1957) כותבת קתלין קניון:

”דווקא באותו שלב ההתפתחות שבו אפשר היה לארכיאולוגיה להתחבר לכדי שלשלת רצופה אחת עם העדות שבכתב, שם היא מכזיבה.)  עובדה מעציבה היא כי מחומות העיר מתקופת הברונזה המאוחרת – שבתוכה חלה התקפת בני ישראל לפי כל חשבון שהוא – לא נותר שריד.“

מ. נות ואחרים רואים בעובדה זו את אי ההתאמה המשוועת ביותר בין הנאמר בתנ”ך לבין התגליות הארכיאולוגיות, סתירה המטילה ספק באמיתות ההיסטורית של התנ”ך.אך שונה הדבר לחלוטין לאור לוח הזמנים של השחזור הנוכחי. יציאת מצרים אירעה ממש עם קץ הממלכה התיכונה, למעשה בימיה האחרונים, וכיבוש יריחו אירע כארבעים או חמישים שנה לאחר מכן, בהתאמה מלאה עם תוצאות חפירותיה של קניון. וכך למעשה מאשרות תוצאות החפירות ביריחו את השחזור הנוכחי, ושוללות את הכרונולוגיה המקובלת.

גם פריצ’רד ( (J. Pritchard  שחפר בגבעון – עוד עיר הנזכרת בקשר לכיבושי יהושע – לא מצא שם, להפתעתו, שכבות כלשהן מתקופת הברונזה המאוחרת. כלומר, לפי הכרונולוגיה המקובלת כבר לא היתה עיר בגבעון כאשר נכנסו בני ישראל לכנען.

להערות ומראי מקום ראה את המאמר השלם ”ראיות ארכיאלוגיות שהגיעו לאחר ש’תקופות בתוהו יצא לאור לראשונה”

ך ז-ספּפּךנ היומן היה בשל לאתגרים ו-וסימנים

לפני מאת ושמונים שנת, ב-773ו, ,נמר פיר סימון דת לאפלאס, או בן
,נשרים-ושלוש, בפני האקדמיה למרינים בפריס והקריא מאמר בו הוכיח את
יציבותה של מינרכח-תשמשב כל הסטיות של כוכבי-הלכת ממסלוליהם אינן אלא
תנודות מחזוריות ממסלוליהם הממוצינים, ותמנננון השמימי ינרוו להמשיך
תנודות אלו לינולמי כנר.

בן זמנו של לאפלאס, בסין בפטיסט לאמארק )11829-1744 ניסת להוכיח
בסדרת של פרסומים שכדור-תארי} היה מאן ומחמיר מקום של החפחהות
שלווה, ללא וינזוינים פחאומייםִ מסקנת וו תיתת מנונרת לרינוח שהיו מקובלות
בימיו.

ריניונוח אלת של הרמונית ויציבות בשמים ממינל וינל תארין מחתח התקבלו
במאת התשינ-ינשרה, והפכו לאחר מיסורותית של המחשבת המדינית. ב-846ו
הצליח לברית, לקבוינ ינל פי הישוביו אח מציאותו של כוכב. הלכת נפטון, )שאכן
נחנלת מיד לאתר מכן באותו מקום בשמים שצויין בהישובית, ולהוכיה ינל-ידי כן
שחורח תנרוויטציה של ניוטון ותיאורייח היקום השלו של לאפלאס נכונות הז.
אולם באותת שנה, כשנילת את האנומליה במסלול התקפה של מרקורי )כוכב
המת(, המצטברת תמיד באותו כיוון, תסיל נם את הספק הראשון בנכונותס
תבלחי-מינורינרת של אותם חוקים ינצמם.

חורח תאהירות, סיי שהבינו אוחת לאמארק והאטון וכפי שפותחה ינל.ידי
לאיל, שימשה אבן פינת לחורחו של דארווין, ינד כרי כך שרארווין אמר שכל מי
שאיננו משוכבינ באמיתות תורתו של לאיל אל יקרא את ספרו “מוצא המינים”.
ינקרון תאהירות – תסבר כל מאורינוח הינבר בחולרוח כרור-תארץ תזונחים של
תהליכים תפוינלים בימינו, כלומר שלילת משברים קטסטרופיים בינבר – נחנו
לדארווין את שתית וקוק לו יותר מכל ינבור תריניון שלו להיווצרות תמיניס= זמן
כמינט בלחי מונבל. ינל מנח שצורוח חיים חדשות יחפחתו מחוך מלו-ומח הקיום,
וכדי שלבינל-היים כמו הינכביש, ינל רגליו המרובות, ולבן-האדם יהיה מוצא
משותף, היה צורך באינספור ינידנים.

והננופֿﬠותיהם הנרחבות, בראות ‘בּבֿלילותיהם טול כובשים ורותבולותיהם של מדינאים חסרות בזננומﬠותי”

יגבורתו של שפר וורה אור הרש יגל המסקנות שאליהן הגיינ סיר ארתור
אבאנס לאתר שנים רבות של הפירות ארכיאולוגיות באי כרתים= האי נהרב
בקטסטרופות קשות שלוו בשריפות, בהן ירדו לטמיון התקופות התרבותיות
והמריניות של הממלכה המינואית, באותו הזמן שהקיץ הקץ ינל ממלכות
מקבילות במצרים. גם טרויה ווו נהרבה והומת מבצרה, בינובי של חמישה-יושר
מטרים, נפלה באותו זכזן בו נפלה הממלכה-התיכונה במצרים. הר הגינש ינל האי
תרה התפרץ מינם בל-יתואר.

ממצאים ארכיאולוגיים בינמק האינרוס מראים אף הם שבינרך ב-סס5ו
לפסהינ, ולפני הפלישה האריה, נהרבו ינוים בינלות הומות גדולות, ותרבות
משגשגת הגיינה פתאום לקיצהִ

הסינכרון של יציאת-מצרים יום סוף הממלכה-התיכונה היה וקורה המוצא
של סררת “תקופות בתוהו” – שהוור ההיסטוריה הינתיקה מיציאת-מצרים וינד
אלכסנדר הגריל, שהיה למספר כרכים, מתוכם יצא הראשון לאור ב-52סו. ביניית
ומן יציאת.מצרים בהיסטוריה המצרית מינולם לא נפתרה. בפפירוס איפואר
ובאבז השדזם מאליּינריש מצאתי תיאורים של תהפוכת-טבינ הדומים מאור,
ליגתים זהים, לתיאור יציאת.מצריםְ לאתר מכות, כאשר הנהר היה בצבינ הרם,
תוך סופת הוריקן והושך שנמשך שבינה ימים, טבינו פריגת וצבאו במינרבולת אצל
פי ההירות, אותו מקום בו טבינ פריגת של יציאת-מצרים. מקבילות אלה אילצו
אותי לקבויג תאריך בלתי מקובל יגל ההיסטוריונים יגבור יציאת.מצריםִ תוך
השוואה בין טקסטים היסטוריים של הדורות הינוקבים, מצאתי התאמות רבות
בין תולדות ישראל ותולדות מצרים שלא יכולות היו להיות מקריות, שרחורי
הוכיה שתולרות מצרים, ותולדות הינמים שנכתבו בתיאום יום מצרים, תורנים
בחמש יגד שבי) מאות שנה מן הינבר ההיסטורי.

לכן, נקודת המוצא של שני ספרי היא בהכרה שינל הממלכה-התיכונה
במצרים הקיץ הקץ בתהפוכתיטבינ גדולה.

התפירות ביריהו אישרו את הינוברה שתומות היניר הגדולות נפלו כמה
ינשרות שנים לאתר סוף הממלכה-התיכונה. מאידך, בזמן הממלכה-ההרשה, בו
מציבה הכרונולוגיה המקובלת את כניסת בני-ישראל לכנינז כבר לא היתה יניר

תקופות בתוהו

ההיסטוריונים והארכיאולוגים למדו מנסיונם של האסטרונומים, ונקטו בגישה אחרת. כשיצא “תקופות בתוהו” לאור, העדיף הממסד להתעלם.

      יצוין כי הממסד לא הביע התנגדות לספר עקב דיון וטיעונים עניניים  אלא פשוט התעלם  ממנו, ובכך בעצם החרים את השיטה,  כך שמבחינתו אין שיטה מדעית כזו.

בנושא ”תקופות בתוהו“ כמעט שלא נכתבו מאמרי ביקורת ובדרך זו הלך הספר ונעלם מהמודעות הציבורית. כיום, כמעט כל היסטוריון או ארכיאולוג העוסק בתחום, כאשר יישאל על וליקובסקי ידע לומר כי היה אחד כזה שניסה לסתור את הכרונולוגיה המצרית ללא הצלחה (האומנם?!), אך מעטים הם ההיסטוריונים והארכיאולוגים שקראו את ספריו וניסו להתמודד איתם במלוא הרצינות הראויה להם.

     גם עתה שהארכיאולוגים מאוניברסיטת תל-אביב מפרסמים בכל אמצעי התקשורת, בארץ ובעולם, שאין למצוא את שכתוב בתנ“ך (עד לממלכה המפולגת), לא מוכנים לדון באקדמיה בפתרון המובא  ב“תקופות בתוהו“.

 כפי שכתב ד”ר עזריאל קרליבך, עורך “מעריב”, ביחס ל”תקופות בתוהו” במאמר גדול “שש מאות שנה שאבדו ויציאת מצרים שנמצאה”:

    “מי שבא וכותב רומן הרי הוא רק מעמיד בצל את המספרים האחרים שלא היו כל כך מוצלחים, – ועדיין אפשר להתווכח על טעם וריח. אך מי שבא ומגלה במדע… תגלית גאונית… כל מה שהאחרים כתבו שוב אינו ענין של טעם וכשרון אלא הוא פשוט – לא נכון, מופרך, מגוחך…

“אם דרך משל, דורות על דורות הורו הפרופסורים ולמדו הסטודנטים כי תרבות אלמונית צמחה על ברכי תרבות פלמונית, והושפעה ממנה – ובא הגאון ומוכיח, כי החשבון אינו נכון, התרבות המושפעת לא התקיימה כלל בתקופה ההיא, אלא זמן רב לפני זו המשפיעה – הרי ספריות שלמות נראות פתאום טפשיות, חסרות כל תוכן…

   “ועתה צא ולמד, כיצד יתקוממו, יעמדו על נפשותיהם כל המלומדים האלה על וליקובסקי זה. כי הוא חטא בשני העוונות שאין להם כפרה גם יחד: גם בגאוניות וגם בכל מקצועיות, גם במה שאין עליו גושפנקה של צרות אופק מדופלמת באפיק אחד של המדע, וגם במה שהוא אוריגינלי…”

    גם מהספר “ארץ רעשה”  (1955) – שהכיל עדויות גיאולוגיות לזעזועי הטבע – ושיצא לאור חמש שנים אחרי “עולמות מתנגשים”  כתשובה למבקרים הקולניים שטענו כי לא ניתן לשנות תפיסות במדע על סמך מסורות-עם – ניסו האסטרונומים להתעלם, כדי להמשיך ולטעון שוליקובסקי מסתמך רק על מסורות ואגדות עם.

   ואז, החלו להגיע תגליות מחקר החלל שהפתיעו את האסטרונומים אולם אישרו רבות מתחזיותיו של וליקובסקי ב”עולמות מתנגשים”. ובעקבות כך התחילו להזמין אותו להרצאות ולסימפוזיונים באוניברסיטאות ובמכונים מדעיים.

     אלברט אינשטיין שהיה בקשר עם וליקובסקי, עודד אותו לתעד את התגובה של הממסד המדעי.  ותיעוד זה התפרסם בספר “חרם בשם המדע”.  שיחותיו של וליקובסקי עם אינשטיין תועדו בספר “לפני עלות השחר”.

    וליקובסקי ענה לכל הטענות שהועלו נגד שיטתו, והוא הצביע  על ראיות רבות שהתגלו בינתיים, ביחוד מחקר החלל.

      מסתבר שהממסד המדעי מתחיל לקבל רבות מן התזות של וליקובסקי, שהיו בחזקת טאבו כאשר יצא “עולמות מתנגשים” לאור ב-1950, אם כי בדרך כלל מבלי לנקוב בשמו:

1) שהיו תהפוכות-טבע כלל עולמיות שנגרמו על-ידי גורם חוץ-ארצי וגרמו להכחדת מינים רבים של בעלי-חיים.

2) שכוכב הלכת נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי-הלכת במערכת-השמש (חום גבוה, סיבוב בכיוון הפוך, כמות גדולה מאוד של אַרגון-36).

3) שכוחות אלקטרומגנטיים אכן נוטלים חלק משמעותי במערכת השמש