דוגמאות לחוסר ההתאמה בין קורות מצרים לתיעוד התנ”כי

image521למכות מצרים המתוארות בספר שמות כקטסטרופה (“הטרם תדע כי אבדה מצרים” – שמות,י‘,7) אין זכר בתעודות מצריות מאותה תקופה על פי הכרונולוגיה המצרית המקובלת.

   –  על יציאת מצרים בה השתתפו ע”פ המקרא למעלה משני מליון בני אדם, אין מוצאים כל תיעוד במצרים – ארץ בה בוצע תיעוד מפורט של כל כד שמן.

    לכן מתנהל ויכוח בין התומכים בתיאוריות שונות על זמן יציאת מצרים בהיסטוריה המצרית: בימי אמנחתפ השני? או אמנחתפ השלישי? או אחנאתון? כל אלה מן השושלת השמונה-עשרה; או רעמסס השני? או   מרנפתח? מן השושלת התשע-עשרה; או אולי רעמסס השלישי מן השושלת העשרים? ומקצרים את תקופת השופטים בהתאם לתיאוריות השונות – מכארבע מאות שנה לפי התנ”ך, ועד למאה שנה , כפי שניתן לראות בטבלה.

  –  רוב הערים המוזכרות בתנ“ך כערים שכבש יהושע בכניסה לארץ, חרבו ,לפי הכרונולוגיה המצרית, מאות שנים לפני כן. כך שלסיפורי הכיבוש המתוארים בספר יהושע (“ערים בצורות וראשן בשמים”) אין כביכול כל בסיס.

    –  בתנ“ך אין כל זכר למצרים במשך כל תקופת השופטים, אף כי לפי הכרונולוגיה המצרית ניהלו הפרעונים, סתי, רעמסס השני, מרנפתח ורעמסס השלישי, מלחמות בא”י בתקופת השופטים.

    – לעומת זאת, מסופר בתנ”ך כי בתקופת המלכים התקיימו מגעים חוזרים ונשנים בין ארץ ישראל למצרים, ברוב המקרים עקב התקפות צבאותיהם של הפרעונים על ארץ ישראל – התקפות שהפרעונים מהמאות העשירית ועד הששית לפסה“נ (כלומר מתקופת המלכים בישראל) לא טרחו, משום מה, להזכירן.

   – ע”פ עדות ספר מלכים, הרחיבו כיבושי דוד ושלמה את גבולות הממלכה למימדים הגדולים ביותר בתולדותיה, ושלמה היה מלך אדיר ששמו יצא למרחקים. בפועל לא נמצאו עדויות לכך בהיסטוריה המצרית.

   – כך נמשך הדבר לאורך מאות שנים, עד שלבסוף מוצאים התאמה אחת – הזהוי של בוזז המקדש בירושלים בימי רחבעם בן שלמה – פרעה שישק – עם ששונק הלובי שמלך במצרים. וגם כאן, יש לציין, זמנו המדויק לא ידוע ממקורות מצריים, והצבתו בעשור מסוים בחציה השני של המאה העשירית נעשה בכדי להתאים את זמן מלכותו לכרונולוגיה המקראית. כך נקבע ששונק להיות בן זמנו של רחבעם, אם כי מן המקורות המצריים ידוע שגבה מסים רק מערי הממלכה הצפונית – ממלכת ישראל – ודבר לא נאמר במקורות אלה על מסע נגד ערי יהודה או על שוד בית המקדש בירושלים כמסופר במקרא.

 שתי הכרונולוגיות ההיסטוריות מנוכרות זו מזו –

מכאן ברור שאם הארכיאולוגים יתארכו את השכבות בארץ לפי הכרונולוגיה המצרית, לא ימצאו בהם את המסופר בתנ“ך.  מאחר שהארכאולוגים אכן נוקטים בשיטה זו, מופיעים לאחרונה מאמרים כגון  “התנ”ך – אין ממצאים בשטח”.

 כך במאמר שהופיע בעיתון ”הארץ“, הנושא שם זה, פתח פרופסור לארכיאולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב במילים הבאות: “אחרי 70 שנות חפירה מאומצת בארץ ישראל, מגיעים הארכיאולוגים למסקנה מפחידה: לא היו דברים מעולם. מעשי האבות הם אגדות עם, לא ירדנו למצרים ולא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של דוד ושלמה”