חפירות כל המזרח הקדום – קלוד שפר

כרונולוגיה וסיסמולוגיה

 ב”תקופות בתוהו” שימשו תהפוכות הטבע שקטעו את מהלך ההיסטוריה נקודת פתיחה עבור סינכרון קורות המזרח הקדום. ב”עולמות מתנגשים” (Worlds in Collision) שוחזרו תהפוכות טבע אלה מתוך מסורות ותעודות היסטוריות של עמים עתיקים סביב העולם כולו. ב”ארץ רעשה”(Earth in Upheaval)  הוצגה העדות הגיאולוגית והפליאונטולוגית להתרחשותן של תהפוכות טבע בעידן ההיסטורי.

ללא כל קשר עם מאמצי לבסס היסטוריה סינכרונית המתחילה במאורע המשותף שהכריע עמים סביב העולם כולו – נעשה מאמץ דומה על-ידי הארכיאולוג קלוד שפר, פרופסור בקולג’ דה פרנס. לקוראי “תקופות בתוהו” מוכרת חשיפתו את כתבי אוגרית מתוך הפרק החמישי: “ראס-שמרה”. הוא מצא בראס-שמרה שעל חוף סוריה סימנים מובהקים להרס נרחב בעטיים של רעידות אדמה כבירות, נחשולי גיאות ואסונות טבע אחרים.

וכי לא הגיוני היה, לאחר ששפר מצא שאסונות טבע גדולים זעזעו את עמי העולם הקדום, שישאל כלום לא קיימות התיחסויות למאורעות כאלה גם בכתבים ששרדו? וכי היאך יתכן שמאורעות בעלי קנה-מידה והשלכות כאלה לא ישאירו את רישומם בכתביהם של בני אדם?

זה היה הצד ממנו התחלתי אני. שאלתי את עצמי היכן התעודות המצריות להתרחשויות שאירעו במצרים, ובמדבר הסמוך, המתוארות בתנ”ך בספר שמות?

חקירה זו הובילה אותי בתחילה לפפירוס איפואר, אחר-כך לתיבת השחם מאל-עריש, … עד שצריך היה להפריד עדויות אלה מ”תקופות בתוהו” לספר בפני עצמו, “עולמות מתנגשים”. ואת המחקר בשדות הגיאולוגיה, צריך היה להפריד ולהביא בספר נוסף – “ארץ רעשה”.
שעה שביקר בטרויה, בחפירותיו של בלגן, נוכח שפר שגם טרויה נהרסה על-ידי גורמי טבע – וזאת כמה וכמה פעמים – באותם זמנים ממש בהם נהרסה ראס-שמרה. המרחק מטרויה שליד הדרדנלים ועד ראס-שמרה הוא כאלף קילומטרים. בכל רשומות הסיסמולוגיה המודרנית לא ידוע על רעידת אדמה בהיקף שכזה. כאשר בדק שפר אתרי החפירות והדו”חות הארכיאולוגיים של אתרי אסיה הקטנה מצא בכולם את אותם תיאורים. הוא פנה יותר מזרחה – לפרס – וגם שם מצא, בכל אתרי החפירות,  את אותם סימני הרס של זעזועי הטבע. כאשר פנה לקווקז שוב מצא שלא ניתן להתכחש לדמיון נסיבות ההרס. גם בחפירותיו בקפריסין גילה את אותן סדרות של התערבות איתני הטבע. הוא כל כך התרשם ממה שמצא עד שהעלה על הכתב עבודה בכמה כרכים, “סטרטיגרפיה השוואתית וכרונולוגיה של אסיה המערבית” שם הציג את התזה הבאה:

תהפוכות טבע בממדי יבשות שלמות חתמו כמה תקופות היסטוריות. מספר פעמים במשך האלף השלישי והשני,  זועזע המזרח הקדום על-ידי קטסטרופות עצומות. שפר מצא עדות לכך שגם באלף הרביעי, וגם בראשון, עברו על המזרח העתיק זעזועים קשים, אבל את תיאורם שמר לפרסומים עתידים. הגדולות שבתהפוכות הטבע אירעו ממש בסופה של תקופת הברונזה הקדומה, כלומר קץ הממלכה העתיקה במצרים, וממש בסופה של תקופת הברונזה התיכונה ב’, כלומר קץ הממלכה התיכונה במצרים. האדמה כוסתה שכבה עבה של אפר, רעידות אדמה כבירות זיעזעו את כל המזרח הקדום מטרויה שליד הדרדנלים ועד לקווקז, פרס, ומצרים. רצף ההיסטוריה נקטע, תרבויות נכחדו בבת אחת; המסחר והאומנויות חדלו; מאוכלוסיות שלמות נותרו שרידים; אלה ששרדו הפכו נוודים; מגיפות תבעו את שלהן; האקלים אף הוא השתנה באופן פתאומי.

את פלישת החיקסוס מיד לאחר קץ הממלכה התיכונה, הסביר שפר כמוני, כתוצאה של נדודי אוכלוסיות; קץ הממלכה לא באה כתוצאה מן הכיבוש, אלא נגרם על-ידי אסון הטבע שהכריע את מצרים וחשף אותה לפלישה. שפר כתב:

After learning about a certain religion, you can play slot games from wherever you are thanks to mobile slots casinos.

“היה זה אסון טבע מקיף. נדידות העמים היו, ללא ספק, רק תוצאותיו. את הגורמים הראשוניים והאמיתיים, צריך כנראה לחפש באסון טבע שעליו לא היתה לאדם כל שליטה”

בסוף ספרו סיכם שפר:

“חקירתנו העלתה שמשברים חוזרים ונשנים אלה, שפתחו וסיימו את התקופות העיקריות של האלף השלישי והשני, לא נגרמו בידי אדם. רחוק מכך, בהשוואה למימדים הנרחבים של משברים חובקי-כל אלה והשפעותיהם הנרחבות, נראים עלילותיהם של כובשים וכל תחבולותיהם של מדינאים חסרי משמעות.  הפילוסופיה עליה מושתתת ההיסטוריה של המזרח הקדום נראית לנו מעוותת במיוחד.”

כלומר, היסטוריה זו “מעוותת במיוחד” בתארה את עברם של אומות ותרבויות כהיסטוריה של שושלות ולא כהיסטוריה של תקופות גדולות, ובהתעלמה מתפקידם של איתני הטבע בהשתלשלות המאורעות.

מתוך סימנם מסויימים הסיק שפר שזעזועי הטבע שהקיצו את הקץ  על תקופת הברונזה התיכונה גרמו גם לשינויים באקלים. למעשה מובאות ב”ארץ רעשה” ראיות רבות לחיזוק טענה זו, שהעלו מדענים כבר בתחילת לפני כחמישים שנה, שבסביבות שנת 1500 לפסה“נ השתנה לפתע האקלים בכל העולם.

לאחר שקרא את “ארץ רעשה” (Earth in Upheaval) הזמין אותי שפר, במכתב בן עשרה עמודים כתוב כתב יד, לבקר את חפירותיו בקפריסין כדי שאשתכנע אף יותר בטענות שהבאתי בספרי.

וכך שפר, כמוני, הגיע לכלל הכרה שהעולם הקדמון זועזע על-ידי תהפוכות טבע חוזרות ונשנות. הגענו אפילו לאותו מספר תהפוכות הטבע הגדולות, להכרה בדבר היקפן הנרחב, ואף לאותם תאריכים יחסיים עבור התרחשויות אלו. ברם, הגענו לאותן מסקנות בדרכים שונות לגמרי. ובכך היתה ערובה לכך שאכן התקרבנו לאמת ההיסטורית.

אולם בעניני כרונולוגיה הלך שפר לפי לוח הזמנים המקובל. (בהתכתבויות, לעומת זאת, ראה אפשרות לקצר את ההיסטוריה המצרית – דעה שכיום נוטים לקבל מלומדים נוספים – אולם לא באותה מידה לה נטען ב”תקופות בתוהו”). אם כך כיצד יכולה להיות בינינו הסכמה ביחס לזמנם של זעזועי הטבע הגדולים? התשובה נעוצה בכך ששנינו מייחסים את זעזועי הטבע לקיצן של אותן התקופות הגדולות בהיסטוריה. במלים אחרות, יש בינינו הסכמה באשר לכרונולוגיה היחסית, לא המוחלטת.

וכי לא הגיוני היה, לאחר ששפר מצא שאסונות טבע גדולים זיעזעו את עמי העולם הקדום, שישאל כלום לא קיימות התייחסויות למאורעות כאלה גם בכתבים ששרדו? וכי היאך יתכן שמאורעות בעלי קנה-מידה והשלכות כאלה לא ישאירו את רישומם בכתביהם של בני אדם? גם אם, יש להודות, לא היו ימי זעזועי הטבע עצמם והחודשים שלאחריהם זמן מתאים לתיעוד המאורעות, בכל זאת, לא יתכן שהעולם הקדמון היה נותן להתרחשויות כאלה לחלוף מבלי להתייחס אליהן בתעודות בנות זמנן או בכתבי הדורות הבאים. זו לא היתה תקופה פריהיסטורית; אמנות הכתב היתה כבר מפותחת, ותיאור המאורעות שהתרחשו בודאי נרשם, ובחלקו שרד על חימר, אבן, או מגילת קלף.

זה היה הצד ממנו התחלתי אני. שאלתי את עצמי היכן התעודות המצריות להתרחשויות שאירעו במצרים, ובמדבר הסמוך, המתוארות בתנ”ך בספר שמות?  חקירה זו הובילה אותי בתחילה לפפירוס איפואר, אחר-כך לתיבת השחם מאל-עריש, משם למסורות ערביות ואז למסורות של עמים וגזעים רבים אחרים – עד שצריך היה להפריד עדויות אלה מ”תקופות בתוהו” לספר בפני עצמו, “עולמות מתנגשים”. את המחקר בשדות הפליאונטולוגיה והגיאולוגיה, הקלימטולוגיה והפליאו-מגנטיות, צריך היה להפריד ולהביא בספר