ך ז-ספּפּךנ היומן היה בשל לאתגרים ו-וסימנים

לפני מאת ושמונים שנת, ב-773ו, ,נמר פיר סימון דת לאפלאס, או בן
,נשרים-ושלוש, בפני האקדמיה למרינים בפריס והקריא מאמר בו הוכיח את
יציבותה של מינרכח-תשמשב כל הסטיות של כוכבי-הלכת ממסלוליהם אינן אלא
תנודות מחזוריות ממסלוליהם הממוצינים, ותמנננון השמימי ינרוו להמשיך
תנודות אלו לינולמי כנר.

בן זמנו של לאפלאס, בסין בפטיסט לאמארק )11829-1744 ניסת להוכיח
בסדרת של פרסומים שכדור-תארי} היה מאן ומחמיר מקום של החפחהות
שלווה, ללא וינזוינים פחאומייםִ מסקנת וו תיתת מנונרת לרינוח שהיו מקובלות
בימיו.

ריניונוח אלת של הרמונית ויציבות בשמים ממינל וינל תארין מחתח התקבלו
במאת התשינ-ינשרה, והפכו לאחר מיסורותית של המחשבת המדינית. ב-846ו
הצליח לברית, לקבוינ ינל פי הישוביו אח מציאותו של כוכב. הלכת נפטון, )שאכן
נחנלת מיד לאתר מכן באותו מקום בשמים שצויין בהישובית, ולהוכיה ינל-ידי כן
שחורח תנרוויטציה של ניוטון ותיאורייח היקום השלו של לאפלאס נכונות הז.
אולם באותת שנה, כשנילת את האנומליה במסלול התקפה של מרקורי )כוכב
המת(, המצטברת תמיד באותו כיוון, תסיל נם את הספק הראשון בנכונותס
תבלחי-מינורינרת של אותם חוקים ינצמם.

חורח תאהירות, סיי שהבינו אוחת לאמארק והאטון וכפי שפותחה ינל.ידי
לאיל, שימשה אבן פינת לחורחו של דארווין, ינד כרי כך שרארווין אמר שכל מי
שאיננו משוכבינ באמיתות תורתו של לאיל אל יקרא את ספרו “מוצא המינים”.
ינקרון תאהירות – תסבר כל מאורינוח הינבר בחולרוח כרור-תארץ תזונחים של
תהליכים תפוינלים בימינו, כלומר שלילת משברים קטסטרופיים בינבר – נחנו
לדארווין את שתית וקוק לו יותר מכל ינבור תריניון שלו להיווצרות תמיניס= זמן
כמינט בלחי מונבל. ינל מנח שצורוח חיים חדשות יחפחתו מחוך מלו-ומח הקיום,
וכדי שלבינל-היים כמו הינכביש, ינל רגליו המרובות, ולבן-האדם יהיה מוצא
משותף, היה צורך באינספור ינידנים.