מתוך המבוא ל“ההיתה תקופת חושך ביוון?

בפרוטוקול הסימפוזיון שנערך על הנושא: “תיארוך בשיטת פחמן 14 והכרונולוגיה המצרית” שנערך באוניברסיטת אופסלה בשנת 1969, מקדימים סודרבר   ואולסון (Olsson)  את הדו”ח שלהם בהודאה זו:

“עמית אמריקאי ידוע, פרופ. ברו (Brew), סיכם בקצרה את הגישה הנפוצה בין הארכיאולוגים, כדלקמן:

 ‘אם תומך תאריך C-14 בתיאוריות שלנו, מביאים אנו אותו בטקסט המרכזי; אם אין התאריך שולל אותן לגמרי, מביאים אנו אותו בהערות; ואם אין הוא מתאים לנו כלל, אנו פשוט משמיטים ולא מזכירים אותו.’ מעטים הם הארכיאולוגים העוסקים בכרונולוגיה מוחלטת שלא הפעילו שיטה זו מדי פעם…”

שיטה אחרת לטשטוש אי-ההתאמות בין הכרונולוגיה המקובלת לבין תוצאות הבדיקות מתוארת על-ידי אדי שור. לפי שיטה זו אין מסתירים דבר, אלא נוקטים בשיטת האיפה ואיפה: באותה שנה עצמה בדקו באוניברסיטת פנסילבניה עץ מקבר מלכותי בגורדיון, בירתה קיצרת הימים של הממלכה הפריגית באסיה הקטנה, ועץ מארמונו של נסטור בפילוס שבדרום מערב יוון.

בגורדיון היתה התוצאה 1100; בפילוס 1200. אולם לפי הכרונולוגיה המקובלת אמור היה מרווח הזמן ביניהם להיות קרוב  ל-500 שנה. 1200 עבור פילוס בשלהי התקופה המיקנית התקבל בשביעות רצון, אולם 1100 עבור גורדיון לא התאים כי על התאריך היה להיות בסביבות 700.

ד“ר ראלף הציעה פתרון עבור גורדיון: היות וחתך קורות הקבר היה מרובע, יכולות היו הטבעות הפנימיות להיות בנות ארבע עד חמש מאות שנה כאשר כרתו את העץ. אולם תיאור העץ מפילוס מצביע על כך שגם שם היו הקורות בעלות חתך מרובע – אלא שכאן לא הוסיפו את התיקון – וזאת כי 1200 היה התאריך המצופה. אולם כפי שמנסה אני להראות בפירוט, לא היו מעולם חמש מאות שנה של תקופת חושך בין התקופה המיקנית לבין התקופה ההיסטורית (איונית) ביוון. אילו הפעילו את אותו התיקון בשני המקרים, הרי שאם מתארכים את הקורות מגורדיון לשנת 700, יש לתארך את הקורות מפילוס לסביבות שנת 800.

 

בשנת 1965 פירסמה מעבדת אוניברסיטת רומא סקירת בדיקות שנעשו במעבדות שונות:

עד לקיץ 1964 פורסמו תאריכים של 54 דגמים ארכיאולוגיים והיסטוריים ממצרים. אחדים מן הדגמים תוארכו כמה וכמה פעמים, הן על-ידי אותה מעבדה והן על-ידי מעבדות שונות כדגמי בדיקה בין מעבדתיות… מדידות אלו הראו כי עבור רוב הדגמים המצריים מתקבל גיל C-14 צעיר מן הגיל ההיסטורי המקובל המבוסס לעיתים קרובות על עדות אסטרונומית. לא נמצא לכך עדיין הסבר פיסיקלי או ארכיאולוגי המתקבל על הדעת, פרט להשערה פיסיקלית של דמון ולונג (1963).”

ה”השערה הפיסיקלית” של דמון ולונג, המוזכרת בדו”ח הנ”ל, מביאה בחשבון את האפשרות שלפני כארבעת אלפים שנה השתנתה באופן פתאומי כמות הקרניים הקוסמיות שחדרו לכדור הארץ, וכתוצאה מכך השתנה גם היחס של פחמן רדיואקטיבי לסך כל הפחמן. למעשה השערות כאלו או דומות להן הביעו גם ראלף, סואס (Suess) ואחרים.

הקורא של ”תקופות בתוהו“ יודע שנקודת המוצא של משימה שאפתנית זו, של שחזור ההיסטוריה העתיקה, נולדה בהבנה שתהפוכת טבע עצומה הקיצה את הקץ על התקופה הנקראת “הממלכה התיכוה” של מצרים. מתוך הבנה זו צמחו מספר מחקרים: “עולמות מתנגשים”  – חקירת טיבה של תהפוכת טבע זו ושל אחרות, שהאחרונה מהן אירעה בימי חזקיהו וסנחריב; “ארץ רעשה”  – מחקר העדויות הגיאולוגיות והקלימטולוגיות לשינויים שחלו בעטיים של זעזועי טבע אלה; ו”תקופות בתוהו” – שחזור ההיסטוריה העתיקה מקץ “הממלכה התיכונה” ועד זמנו של אלכסנדר מוקדון.

שינוי בכמות הקרניים הקוסמיות שפגעו בכדור הארץ יכול היה לקרות אם, כפי שהניח סואס, השתנתה עוצמת השדה המגנטי, המגן על כדור הארץ מפני חדירת הקרניים. השערות אלו הועלו שוב ושוב כי הצטברו תוצאות אנומליות מהתקופות הקדומות של ההיסטוריה המצרית, שלרוב הצביעו על תאריכים קרובים מן המצופה. לעומתם הביע ווילארד ליבי את הסברה כי יתכן שהכרונולוגיה המצרית מוטעית. בכתב העת Science(אפריל 1963, ע’ 278) כתב:

הנתונים מחולקים לשתי קבוצות – מצריים ולא מצריים. חלוקה זו נעשית כי כל הכרונולוגיה המצרית משולבת ויתכן שכל המערכת לוקה בטעויות סיסטמיות … תאריכים היסטוריים מצריים הנחשבים מלפני 5000 שנה הם קדומים מדי בכחמש מאות שנה…”

מסתבר אפוא ששתי הסברות שהוצעו על מנת להסביר מדוע מתקבלים בשיטת הפחמן הרדיואקטיבי תאריכים קרובים יותר מאלו המקובלים עבור הממלכה התיכונה – מהוות תמיכה, או בשחזור ההיסטוריה העתיקה כמובא ב”תקופות בתוהו” או בשחזור מאורעות הטבע כמובא ב “עולמות מתנגשים” או בשניהם גם יחד.