תקופות בתוהו

ההיסטוריונים והארכיאולוגים למדו מנסיונם של האסטרונומים, ונקטו בגישה אחרת. כשיצא “תקופות בתוהו” לאור, העדיף הממסד להתעלם.

      יצוין כי הממסד לא הביע התנגדות לספר עקב דיון וטיעונים עניניים  אלא פשוט התעלם  ממנו, ובכך בעצם החרים את השיטה,  כך שמבחינתו אין שיטה מדעית כזו.

בנושא ”תקופות בתוהו“ כמעט שלא נכתבו מאמרי ביקורת ובדרך זו הלך הספר ונעלם מהמודעות הציבורית. כיום, כמעט כל היסטוריון או ארכיאולוג העוסק בתחום, כאשר יישאל על וליקובסקי ידע לומר כי היה אחד כזה שניסה לסתור את הכרונולוגיה המצרית ללא הצלחה (האומנם?!), אך מעטים הם ההיסטוריונים והארכיאולוגים שקראו את ספריו וניסו להתמודד איתם במלוא הרצינות הראויה להם.

     גם עתה שהארכיאולוגים מאוניברסיטת תל-אביב מפרסמים בכל אמצעי התקשורת, בארץ ובעולם, שאין למצוא את שכתוב בתנ“ך (עד לממלכה המפולגת), לא מוכנים לדון באקדמיה בפתרון המובא  ב“תקופות בתוהו“.

 כפי שכתב ד”ר עזריאל קרליבך, עורך “מעריב”, ביחס ל”תקופות בתוהו” במאמר גדול “שש מאות שנה שאבדו ויציאת מצרים שנמצאה”:

    “מי שבא וכותב רומן הרי הוא רק מעמיד בצל את המספרים האחרים שלא היו כל כך מוצלחים, – ועדיין אפשר להתווכח על טעם וריח. אך מי שבא ומגלה במדע… תגלית גאונית… כל מה שהאחרים כתבו שוב אינו ענין של טעם וכשרון אלא הוא פשוט – לא נכון, מופרך, מגוחך…

“אם דרך משל, דורות על דורות הורו הפרופסורים ולמדו הסטודנטים כי תרבות אלמונית צמחה על ברכי תרבות פלמונית, והושפעה ממנה – ובא הגאון ומוכיח, כי החשבון אינו נכון, התרבות המושפעת לא התקיימה כלל בתקופה ההיא, אלא זמן רב לפני זו המשפיעה – הרי ספריות שלמות נראות פתאום טפשיות, חסרות כל תוכן…

   “ועתה צא ולמד, כיצד יתקוממו, יעמדו על נפשותיהם כל המלומדים האלה על וליקובסקי זה. כי הוא חטא בשני העוונות שאין להם כפרה גם יחד: גם בגאוניות וגם בכל מקצועיות, גם במה שאין עליו גושפנקה של צרות אופק מדופלמת באפיק אחד של המדע, וגם במה שהוא אוריגינלי…”

    גם מהספר “ארץ רעשה”  (1955) – שהכיל עדויות גיאולוגיות לזעזועי הטבע – ושיצא לאור חמש שנים אחרי “עולמות מתנגשים”  כתשובה למבקרים הקולניים שטענו כי לא ניתן לשנות תפיסות במדע על סמך מסורות-עם – ניסו האסטרונומים להתעלם, כדי להמשיך ולטעון שוליקובסקי מסתמך רק על מסורות ואגדות עם.

   ואז, החלו להגיע תגליות מחקר החלל שהפתיעו את האסטרונומים אולם אישרו רבות מתחזיותיו של וליקובסקי ב”עולמות מתנגשים”. ובעקבות כך התחילו להזמין אותו להרצאות ולסימפוזיונים באוניברסיטאות ובמכונים מדעיים.

     אלברט אינשטיין שהיה בקשר עם וליקובסקי, עודד אותו לתעד את התגובה של הממסד המדעי.  ותיעוד זה התפרסם בספר “חרם בשם המדע”.  שיחותיו של וליקובסקי עם אינשטיין תועדו בספר “לפני עלות השחר”.

    וליקובסקי ענה לכל הטענות שהועלו נגד שיטתו, והוא הצביע  על ראיות רבות שהתגלו בינתיים, ביחוד מחקר החלל.

      מסתבר שהממסד המדעי מתחיל לקבל רבות מן התזות של וליקובסקי, שהיו בחזקת טאבו כאשר יצא “עולמות מתנגשים” לאור ב-1950, אם כי בדרך כלל מבלי לנקוב בשמו:

1) שהיו תהפוכות-טבע כלל עולמיות שנגרמו על-ידי גורם חוץ-ארצי וגרמו להכחדת מינים רבים של בעלי-חיים.

2) שכוכב הלכת נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי-הלכת במערכת-השמש (חום גבוה, סיבוב בכיוון הפוך, כמות גדולה מאוד של אַרגון-36).

3) שכוחות אלקטרומגנטיים אכן נוטלים חלק משמעותי במערכת השמש