דוגמאות להתאמה המתקבלת בין התנ”ך למקורות המצריים, עם תיקון הכרונולוגיה המצרית

עשרת המכות ויציאת מצרים:

תיעוד מצרי מתאר מכות טבע שהדמיון בינם לבין מכות מצרים רב ביותר– “פפירוס איפואר” .
–    בפפירוס מתוארים גם שלושה מאורעות שבאו בעטיים של זעזועי הטבע: האוכלוסיה מרדה, ה”מסכנים” (או “האביונים”) נמלטו, והמלך ניספה בנסיבות יוצאות דופן.
השוואה בין הפרטים המופיעים בפפירוס לבין התיאור בספר שמות מצביעים על כך שמדובר ביציאת מצרים בתעודה מצרית.

–  באבן שחם, שנמצאה באל-עריש, מתוארת רדיפתו של פרעה אחרי אויביו, זריקתו בכוח גדול כלפי מעלה ב”מקום המערבולת”, ומותו – במקום הנקרא “פי חרותי”.
תיאור זה תואם לתיאור המופיע בספר שמות ביחס למותו של פרעה (וחילו) בים סוף, במקום הנקרא “פי החירות”.
ראה פרק ראשון ב“תקופות בתוהו“

 החיקסוס (או “עאמו” כפי שנקראו במקורות המצריים): תוארו כשליטים אכזריים במיוחד, שפלשו למצרים ושלטו בה מאות שנים עד שגורשו.
לפי  השחזור  ב“תקופות בתוהו  מזוהים החיקסוס–עאמו עם עמלק, העם האכזר שנלחם בישראל מיד לאחר יציאת מצרים (“וילחם עם ישראל ברפידים”), ופלישתם למצרים ממוקמת בסוף הממלכ התיכונה, שנחרבה בזעזועי הטבע של עשרת המכות, תוך ניצול החורבן ששרר בה אחרי זעזועי הטבע הקשים (בהתאמה לפפירוס איפוואר ).
הבסתם לבסוף של החיקסוס על ידי שילוב של כוחות מצרים וכוחות זרים, לפי כתובת יעחמס, מתאימה למסופר בתנ”ך על שאול שהביס את עמלק.
ראה פרק שני ב“תקופות בתוהו“.

   כיבוש הארץ ע”י יהושע:

בעוד שהכרונולוגיה המקובלת מציבה את כיבוש הארץ בזמן הממלכה החדשה – שאז היו הערים בכנען חרבות כבר מאות שנים, מציב השחזור את כיבוש הארץ, זמן קצר לאחר נפילת הממלכה התיכונה, כאשר הערים בכנען, שהיו “מבוצרות וראשן מגיע לשמים”, אכן נחרבו .

 שלמה ומלכת שבא:

  השחזור של וליקובסקי מציב את המלכה חתשפסות בדורו של המלך שלמה.
תיאור המסע של חתשפסות ל”ארץ האל” האגדית מתואר בפירוט על קירות המקדש המפואר שהקימה בדיר-אל-בחרי.
השוואה בין התיאור המפורט לבין תיאור הביקור של מלכת שבא (מלכת מצרים  וכוש ע”פ יוספוס) בארמון המלך שלמה, מורה על כך שמדובר באותו אירוע.
ראה פרק שלישי ב“תקופות בתוהו“.

  ביזת כלי המקדש הראשון:

לפי השחזור – אם חאתשפסות היתה מלכת שבא אזי תחותמס השלישי, בנה של המלכה חתשפסות, היה הפרעה בימי רחבעם בן שלמה.

תיאור מסע המלחמה של תחותמס השלישי ופירוט האוצרות שבזז כפי שהם מפורטים על קירות המקדש שלו בכרנך, מזוהים עם תיאור המצור על יהודה של פרעה שישק וביזת כלי המקדש בירושלים בימי רחבעם.
ראה פרק רביעי בתקופות בתוהו.

     ממצאי ראס-שמרה – אוגרית:

כפי שכתב וליקובסקי בפרק החמישי:

”לפני חשיפת ראס-שמרה-אוגרית, [ב-1930), הרביצו במשך כשבעים שנה את הדוקטרינות של ביקורת המקרא… שיחסה את מוצאן של רבות ממצוות המקרא לתקופה שלאחר בית ראשון, כלומר לגלות בבל, וכמה מהן אף לתקופה הסלווקית ולהשפעת המחשבה היוונית.

”והנה בחפירות בראס-שמרה נמצאו אותם הביטויים מתקופה המקדימה כביכול את הנביאים בשש עד שבע מאות שנה.

”ההשקפה החדשה, השלטת מאז חפירות ראס-שמרה, אף היא מתייחסת ליסודות רבים בתנ”ך כאל חיקוי, אך הפעם ממקורות כנעניים.

אולם ”לאור הדמיון המפתיע בין לוחות ראס-שמרה והתנ”ך, בלשון, בסגנון, בצורת השירה, במונחים טכניים.. בידע רפואי, בלבוש ועדיים, היה ההיגיון מחייב שספרי המקרא ולוחות אוגרית, המכילים הקבלות כאלה, הם בני אותה תקופה.“

אכן, לשיטתו של וליקובסקי אוגרית שייכת לתקופת מלכי יהודה, ואך  טבעי הוא שנלמדו בה שפות העמים השכנים וסגנון חייהם.

כפי שסיכם וליקובסקי:

“השחזור הנוכחי מטיל אמנם  נטל כבד על מושגי ההיסטוריה המקובלים עקב תיקון של חמש עד שש מאות שנה, אך כיצד יוכל המצפון המדעי לגשר על פני פער כפול בממדיו, ולפשר בין תוצאות המאמצים שהושקעו בביקורת המקרא ובין הממצאים הארכיאולוגיים של ראס-שמרה? כאן הפער הוא אלף ומאתיים שנה.”