תיקון הכרונולוגיה המצרית

כאשר הגיע וליקובסקי להבנה שיציאת מצרים אירעה תוך זעזועי טבע כבירים, נעו מחקריו על שני צירים:image852

ציר המרחב – עדויות ממסורות עם סביב העולם כולו לתהפוכות-טבע כלל עולמיות בזמנים היסטוריים, ועל כך מסופר ב”עולמות מתנגשים”, ועדויות גיאולוגיות לכך ב”ארץ רעשה”.

ציר הזמן – בלקחו כנקודת מוצא את הבו-זמניות של זעזועי-הטבע כנקודת סינכרון ראשונית,  מצא וליקובסקי נקודות סינכרון רבות נוספות, המורות על כך שיש לקצר את ההיסטוריה המצרית בלמעלה מחמש מאות שנה.
אך בגלל הפירוט והדיוק (לכאורה), התקבלה הכרונולוגיה המצרית כבסיס לכל הכרונולוגיה של המזרח הקדום.

 לכן בדק וליקובסקי את היסודות שעליהן מושתתת הכרונולוגיה המצרית  במאמרו”אסטרונומיה וכרונולוגיה – מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית”, ומצא שיסודות אלה, גם ההיסטוריים וגם האסטרונומיים בטעות יסודם.

  מאחר ומערך השכבות הארכיאולוגיות בארץ מבוסס על הכרונולוגיה המצרית, מתוך תיקונה באות על פתרונן גם הסתירות שמוצאים ארכיאולוגים עם התיעוד התנ“כי.  מסתבר שהארכיאולוגים מחפשים בשכבות הלא נכונות.

 תקופת החושך ביוון

  השמטת  השנים המיותרות מן הכרונולוגיה המצרית, פותרת גם את הבעיה של מאות שנים “חסרות היסטוריה” (“תקופת חושך”), בכרונולוגיה של יוון.

  ואכן לספר ”ההיתה תקופת חושך ביוון?“  הוסיף חתן פרס ישראל, פרופסור דוד פלוסר, הקדמה, בה כתב:

“האם לא הוּלכנו שולל אחרי כרונולוגיה מצרית כוזבת שהומצאה על ידי פטריוטים מצריים על מנת להוכיח כי בהשוואה למצרים לא היו היוונים אלא ילדים? האם היתה ההיסטוריה של מצרים הרבה יותר קצרה במציאות מאשר סוברים היום? אם ניתן היה להראות זאת, אזי היתה בעיית תקופת החושך ביוון נעלמת. רק מומחים ללא דעה קדומה יכולים לדחות או לקבל את פתרונותיו של וליקובסקי.

  ”זכותו של הספר שהוא מביא פתרון מקורי לבעיה אמיתית. היהיו מספיק מומחים טובים המוכנים להתמודד עם הפתרון המוצע?”

 שיטתו של וליקובסקי, שלא היה פונדמנטליסט, מיוחדת בכך שאינה פותרת בעיה מקומית זו או אחרת, אלא נותנת פתרון אחד לשאלה כולה. ההוכחה לפתרון זה היא ההתאמה המופלאה שמתקבלת בין הממצאים המצריים לבין התנ”ך, דור אחר דור, כאשר בכל שלב מתקבלות התוצאות המתחייבות מן השלב הקודם, אף על פי שהראיות עומדות בפני עצמן ואינן תלויות זו בזו.”

 מתוך הבעיה ופתרונה

 “על-ידי שבירת המחיצות בין המדעים השונים מגיע עמנואל וליקובסקי למסקנות שאליהן לא הגיע שום מדע בפני עצמו. זהו אתגרו האמיתי, ודבר זה הוא ביסוד מחקריו  ועקרוני  להם.”

חפירות חצור – יגאל ידין

בכיבוש צפון כנען הכריעה המערכה של יהושע נגד מלך חצור ובני בריתו במי-מרום. לאחר הנצחון לכד יהושע את חצור:image2106

 יהושע יא, 11-10:  כי חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה… ואת  חצור שרף באש.

אך חצור התאוששה ובימי השופטים חלשה על כל הארץ :

 שופטים,ד, 3-2:  …יבין מלך כנען אשר מלך בחצור… לחץ את בני ישרל בחזקה עשרים שנה.

 על שחרור בני ישראל בהנהגת דבורה הנביאה וברק בן-אבינועם, שהביסו את סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, מסופר בספר שופטים פרקים ד ו-ה.
מאז 1955 ערך צוות ארכיאולוגים, בראשותו של יגאל ידין, חפירות מקיפות בחצור. לוח הזמנים שלהם מבוסס על הכרונולוגיה המצרית, המקובלת עבור המזרח הקדום. בחפירותיהם מצאו כי בתקופת הברונזה התיכונה ב’ (הממלכה התיכונה במצרים) היה בחצור ישוב מבוצר ענק; לאחר מכן היתה חצור שוב עיר חשובה ושלטת בתקופת הברונזה התיכונה ג’ – כלומר בתקופת החיקסוס (תקופת הביניים השניה); לעומת זאת בתקופת הברונזה המאוחרת  (הממלכה החדשה במצרים) לא היתה חצור עיר של ממש.

 בשכבה שידין ייחס לימי השופטים לא היתה כלל חצור עיר הראויה לשמה, וזאת למרות העובדה שלפי ספרי יהושע ושופטים היתה חצור העיר החשובה ביותר, למעשה עיר הבירה, של כנען רבתי עד למורדות החרמון. תוצאות החפירות, בסתירה לנאמר בספר יהושע ושופטים, היו מביכות ביותר והניעו את יגאל ידין להודות בצער:

 ”לא היתה עיר בחצור [ההדגשה של ידין], ומכאן שבין מלחמת דבורה לבין יבין מלך חצור אין כל קשר“.

 אולם, לפי השחזור הנוכחי הרי שתקופת החיקסוס – ומכאן גם ימי שגשוגה של עיר המבצר הגדולה חצור – זוהי אכן תקופת יהושע והשופטים. (בימי המלכים היתה זו עיר מחוז בלבד עד שנשרפה על-ידי תגלת פלאסר השלישי בשנת 732 לפסה”נ. סימני הרס זה אף הם נחשפו על-ידי ידין וצוותו). וכך נמצא לכרונולוגיה המשוחזרת רצף שכבות כמצופה בחצור ושום סתירה עם הנתונים המקראיים.