דוגמאות להתאמה המתקבלת בין התנ”ך למקורות המצריים, עם תיקון הכרונולוגיה המצרית

עשרת המכות ויציאת מצרים:

תיעוד מצרי מתאר מכות טבע שהדמיון בינם לבין מכות מצרים רב ביותר– “פפירוס איפואר” .
–    בפפירוס מתוארים גם שלושה מאורעות שבאו בעטיים של זעזועי הטבע: האוכלוסיה מרדה, ה”מסכנים” (או “האביונים”) נמלטו, והמלך ניספה בנסיבות יוצאות דופן.
השוואה בין הפרטים המופיעים בפפירוס לבין התיאור בספר שמות מצביעים על כך שמדובר ביציאת מצרים בתעודה מצרית.

–  באבן שחם, שנמצאה באל-עריש, מתוארת רדיפתו של פרעה אחרי אויביו, זריקתו בכוח גדול כלפי מעלה ב”מקום המערבולת”, ומותו – במקום הנקרא “פי חרותי”.
תיאור זה תואם לתיאור המופיע בספר שמות ביחס למותו של פרעה (וחילו) בים סוף, במקום הנקרא “פי החירות”.
ראה פרק ראשון ב“תקופות בתוהו“

 החיקסוס (או “עאמו” כפי שנקראו במקורות המצריים): תוארו כשליטים אכזריים במיוחד, שפלשו למצרים ושלטו בה מאות שנים עד שגורשו.
לפי  השחזור  ב“תקופות בתוהו  מזוהים החיקסוס–עאמו עם עמלק, העם האכזר שנלחם בישראל מיד לאחר יציאת מצרים (“וילחם עם ישראל ברפידים”), ופלישתם למצרים ממוקמת בסוף הממלכ התיכונה, שנחרבה בזעזועי הטבע של עשרת המכות, תוך ניצול החורבן ששרר בה אחרי זעזועי הטבע הקשים (בהתאמה לפפירוס איפוואר ).
הבסתם לבסוף של החיקסוס על ידי שילוב של כוחות מצרים וכוחות זרים, לפי כתובת יעחמס, מתאימה למסופר בתנ”ך על שאול שהביס את עמלק.
ראה פרק שני ב“תקופות בתוהו“.

   כיבוש הארץ ע”י יהושע:

בעוד שהכרונולוגיה המקובלת מציבה את כיבוש הארץ בזמן הממלכה החדשה – שאז היו הערים בכנען חרבות כבר מאות שנים, מציב השחזור את כיבוש הארץ, זמן קצר לאחר נפילת הממלכה התיכונה, כאשר הערים בכנען, שהיו “מבוצרות וראשן מגיע לשמים”, אכן נחרבו .

 שלמה ומלכת שבא:

  השחזור של וליקובסקי מציב את המלכה חתשפסות בדורו של המלך שלמה.
תיאור המסע של חתשפסות ל”ארץ האל” האגדית מתואר בפירוט על קירות המקדש המפואר שהקימה בדיר-אל-בחרי.
השוואה בין התיאור המפורט לבין תיאור הביקור של מלכת שבא (מלכת מצרים  וכוש ע”פ יוספוס) בארמון המלך שלמה, מורה על כך שמדובר באותו אירוע.
ראה פרק שלישי ב“תקופות בתוהו“.

  ביזת כלי המקדש הראשון:

לפי השחזור – אם חאתשפסות היתה מלכת שבא אזי תחותמס השלישי, בנה של המלכה חתשפסות, היה הפרעה בימי רחבעם בן שלמה.

תיאור מסע המלחמה של תחותמס השלישי ופירוט האוצרות שבזז כפי שהם מפורטים על קירות המקדש שלו בכרנך, מזוהים עם תיאור המצור על יהודה של פרעה שישק וביזת כלי המקדש בירושלים בימי רחבעם.
ראה פרק רביעי בתקופות בתוהו.

     ממצאי ראס-שמרה – אוגרית:

כפי שכתב וליקובסקי בפרק החמישי:

”לפני חשיפת ראס-שמרה-אוגרית, [ב-1930), הרביצו במשך כשבעים שנה את הדוקטרינות של ביקורת המקרא… שיחסה את מוצאן של רבות ממצוות המקרא לתקופה שלאחר בית ראשון, כלומר לגלות בבל, וכמה מהן אף לתקופה הסלווקית ולהשפעת המחשבה היוונית.

”והנה בחפירות בראס-שמרה נמצאו אותם הביטויים מתקופה המקדימה כביכול את הנביאים בשש עד שבע מאות שנה.

”ההשקפה החדשה, השלטת מאז חפירות ראס-שמרה, אף היא מתייחסת ליסודות רבים בתנ”ך כאל חיקוי, אך הפעם ממקורות כנעניים.

אולם ”לאור הדמיון המפתיע בין לוחות ראס-שמרה והתנ”ך, בלשון, בסגנון, בצורת השירה, במונחים טכניים.. בידע רפואי, בלבוש ועדיים, היה ההיגיון מחייב שספרי המקרא ולוחות אוגרית, המכילים הקבלות כאלה, הם בני אותה תקופה.“

אכן, לשיטתו של וליקובסקי אוגרית שייכת לתקופת מלכי יהודה, ואך  טבעי הוא שנלמדו בה שפות העמים השכנים וסגנון חייהם.

כפי שסיכם וליקובסקי:

“השחזור הנוכחי מטיל אמנם  נטל כבד על מושגי ההיסטוריה המקובלים עקב תיקון של חמש עד שש מאות שנה, אך כיצד יוכל המצפון המדעי לגשר על פני פער כפול בממדיו, ולפשר בין תוצאות המאמצים שהושקעו בביקורת המקרא ובין הממצאים הארכיאולוגיים של ראס-שמרה? כאן הפער הוא אלף ומאתיים שנה.”

מתוך המבוא ל“ההיתה תקופת חושך ביוון?

בפרוטוקול הסימפוזיון שנערך על הנושא: “תיארוך בשיטת פחמן 14 והכרונולוגיה המצרית” שנערך באוניברסיטת אופסלה בשנת 1969, מקדימים סודרבר   ואולסון (Olsson)  את הדו”ח שלהם בהודאה זו:

“עמית אמריקאי ידוע, פרופ. ברו (Brew), סיכם בקצרה את הגישה הנפוצה בין הארכיאולוגים, כדלקמן:

 ‘אם תומך תאריך C-14 בתיאוריות שלנו, מביאים אנו אותו בטקסט המרכזי; אם אין התאריך שולל אותן לגמרי, מביאים אנו אותו בהערות; ואם אין הוא מתאים לנו כלל, אנו פשוט משמיטים ולא מזכירים אותו.’ מעטים הם הארכיאולוגים העוסקים בכרונולוגיה מוחלטת שלא הפעילו שיטה זו מדי פעם…”

שיטה אחרת לטשטוש אי-ההתאמות בין הכרונולוגיה המקובלת לבין תוצאות הבדיקות מתוארת על-ידי אדי שור. לפי שיטה זו אין מסתירים דבר, אלא נוקטים בשיטת האיפה ואיפה: באותה שנה עצמה בדקו באוניברסיטת פנסילבניה עץ מקבר מלכותי בגורדיון, בירתה קיצרת הימים של הממלכה הפריגית באסיה הקטנה, ועץ מארמונו של נסטור בפילוס שבדרום מערב יוון.

בגורדיון היתה התוצאה 1100; בפילוס 1200. אולם לפי הכרונולוגיה המקובלת אמור היה מרווח הזמן ביניהם להיות קרוב  ל-500 שנה. 1200 עבור פילוס בשלהי התקופה המיקנית התקבל בשביעות רצון, אולם 1100 עבור גורדיון לא התאים כי על התאריך היה להיות בסביבות 700.

ד“ר ראלף הציעה פתרון עבור גורדיון: היות וחתך קורות הקבר היה מרובע, יכולות היו הטבעות הפנימיות להיות בנות ארבע עד חמש מאות שנה כאשר כרתו את העץ. אולם תיאור העץ מפילוס מצביע על כך שגם שם היו הקורות בעלות חתך מרובע – אלא שכאן לא הוסיפו את התיקון – וזאת כי 1200 היה התאריך המצופה. אולם כפי שמנסה אני להראות בפירוט, לא היו מעולם חמש מאות שנה של תקופת חושך בין התקופה המיקנית לבין התקופה ההיסטורית (איונית) ביוון. אילו הפעילו את אותו התיקון בשני המקרים, הרי שאם מתארכים את הקורות מגורדיון לשנת 700, יש לתארך את הקורות מפילוס לסביבות שנת 800.

 

בשנת 1965 פירסמה מעבדת אוניברסיטת רומא סקירת בדיקות שנעשו במעבדות שונות:

עד לקיץ 1964 פורסמו תאריכים של 54 דגמים ארכיאולוגיים והיסטוריים ממצרים. אחדים מן הדגמים תוארכו כמה וכמה פעמים, הן על-ידי אותה מעבדה והן על-ידי מעבדות שונות כדגמי בדיקה בין מעבדתיות… מדידות אלו הראו כי עבור רוב הדגמים המצריים מתקבל גיל C-14 צעיר מן הגיל ההיסטורי המקובל המבוסס לעיתים קרובות על עדות אסטרונומית. לא נמצא לכך עדיין הסבר פיסיקלי או ארכיאולוגי המתקבל על הדעת, פרט להשערה פיסיקלית של דמון ולונג (1963).”

ה”השערה הפיסיקלית” של דמון ולונג, המוזכרת בדו”ח הנ”ל, מביאה בחשבון את האפשרות שלפני כארבעת אלפים שנה השתנתה באופן פתאומי כמות הקרניים הקוסמיות שחדרו לכדור הארץ, וכתוצאה מכך השתנה גם היחס של פחמן רדיואקטיבי לסך כל הפחמן. למעשה השערות כאלו או דומות להן הביעו גם ראלף, סואס (Suess) ואחרים.

הקורא של ”תקופות בתוהו“ יודע שנקודת המוצא של משימה שאפתנית זו, של שחזור ההיסטוריה העתיקה, נולדה בהבנה שתהפוכת טבע עצומה הקיצה את הקץ על התקופה הנקראת “הממלכה התיכוה” של מצרים. מתוך הבנה זו צמחו מספר מחקרים: “עולמות מתנגשים”  – חקירת טיבה של תהפוכת טבע זו ושל אחרות, שהאחרונה מהן אירעה בימי חזקיהו וסנחריב; “ארץ רעשה”  – מחקר העדויות הגיאולוגיות והקלימטולוגיות לשינויים שחלו בעטיים של זעזועי טבע אלה; ו”תקופות בתוהו” – שחזור ההיסטוריה העתיקה מקץ “הממלכה התיכונה” ועד זמנו של אלכסנדר מוקדון.

שינוי בכמות הקרניים הקוסמיות שפגעו בכדור הארץ יכול היה לקרות אם, כפי שהניח סואס, השתנתה עוצמת השדה המגנטי, המגן על כדור הארץ מפני חדירת הקרניים. השערות אלו הועלו שוב ושוב כי הצטברו תוצאות אנומליות מהתקופות הקדומות של ההיסטוריה המצרית, שלרוב הצביעו על תאריכים קרובים מן המצופה. לעומתם הביע ווילארד ליבי את הסברה כי יתכן שהכרונולוגיה המצרית מוטעית. בכתב העת Science(אפריל 1963, ע’ 278) כתב:

הנתונים מחולקים לשתי קבוצות – מצריים ולא מצריים. חלוקה זו נעשית כי כל הכרונולוגיה המצרית משולבת ויתכן שכל המערכת לוקה בטעויות סיסטמיות … תאריכים היסטוריים מצריים הנחשבים מלפני 5000 שנה הם קדומים מדי בכחמש מאות שנה…”

מסתבר אפוא ששתי הסברות שהוצעו על מנת להסביר מדוע מתקבלים בשיטת הפחמן הרדיואקטיבי תאריכים קרובים יותר מאלו המקובלים עבור הממלכה התיכונה – מהוות תמיכה, או בשחזור ההיסטוריה העתיקה כמובא ב”תקופות בתוהו” או בשחזור מאורעות הטבע כמובא ב “עולמות מתנגשים” או בשניהם גם יחד.

תחזית נכונה ביחס לכתב הליניארי

image766אחת התזות החשובות והמרחיקות לכת של השחזור הנוכחי היא המסקנה ש”תקופות החושך” בתולדות יוון ואנטוליה לא היו ולא נבראו ואינן אלא המצאה של ההיסטוריונים. התקופה האיונית באה מיד אחרי התקופה המיקנית, ללא חיץ של מאות שנים ביניהן; ההפסקה בתרבות איננה אלא תוצאה של זעזועי טבע שהתחוללו במאה השמינית, ושל נדודי עמים שבאו בעקבותיהם. מכאן שחייבת להימצא קירבה גדולה בין התרבות היוונית והמורשת המיקנית. לכן טענתי שימצאו כי הכתב המינואי-מיקני, “הכתב הלינארי ב’ ” – שנמצא על לוחות בכרתים ואחר-כך גם ביוון – כתוב בשפה היוונית; אולם זו לא היתה השקפה שנמצאו לה תומכים רבים שעה שנעשו המאמצים לפענח את הכתב. המומחית הידועה ליוון ההומרית, הלן לורימר, כתבה ב1950- אודות כתב זה והנסיונות לפענחו: “התוצאה מנוגדת לגמרי לכל תקווה כי לשון הכתובות עשויה להיות יוונית.”

בהרצאתי בפני “הפורום ללמודי מוסמכים באוניברסיטת פרינסטון” ב-14 באוקטובר 1953, ניסחתי פעם נוספת את ציפיותי: “אני מצפה שכאשר יפוענחו הכתבים המינואים שנחשפו במיקני ימצאו שהם כתובים יוונית.

כמו כן טוען אני שהטקסטים הללו נכתבו בתאריך יותר מאוחר ממה שמקובל לחשוב.” וגם ציטטתי מה”תזות לשחזור ההיסטוריה העתיקה” שפירסמתי ב-1945.

חצי שנה בלבד לאחר מכן, ב-9 באפריל 1954, דווח ב”ניו-יורק טימס”, בעמוד הראשון, שהכתב הקדום “שבמשך חמישים השנים האחרונות הביך את הארכיאולוגים והבלשנים, פוענח סוף סוף על ידי חובב – מיכאל ונטריס – אדריכל.” להפתעתם של מלומדים רבים התברר שהלשון יוונית.

כאשר החל ונטריס במלאכת פיענוח הכתב הלינארי ב’ הביע את דעתו שאין זו יוונית; הוא פעל לפי ההנחה שזו אטרוסקית; לשאלה שהיפנה ב-1949 למספר רב של קלסיקאים, ביחס לשפות האפשריות של הכתב, לא קיבל אפילו תשובה אחת שצידדה בשפה היוונית.

על כל העוסקים בתרבות יוון הקדומה עבר הזעזוע  הגדול ביותר מאז גילוי טרויה. בלוחות שפוענחו הופיעו שמות אלי הפנתאון היווני (ש”נוצרו” כביכול על ידי הומרוס והֶסיוֹד) כשהם כתובים בכתב הלינארי ב’ – דבר שהפתיע את עולם המלומדים אף יותר.

תקופות בתוהו – ישראל ומצרים

image1327שתי היסטוריות – ישראל ומצרים – המנוכרות זו מזו, מתואמות כאן מתוך מחקר הנקרא כמו סיפור בלשי. בספר זה מתגלים זיהויים מעניינים ומרגשים כגון, פפירוס מצרי המדבר על דם במים, תבליטים מצריים המתארים את מסעה של מלכת שבא אל המלך שלמה, ועוד סינכרונים רבים הנובעים מן השחזור המוצע, המורים על הצורך לקצר את הכרונולוגיה המצרית בלמעלה מחמש מאות שנה. בספר מובאים הסינכרונים השונים בקיצור בפרק סיכום חצי הדרך.
מאחר שהשכבות הארכיאולוגיות בארץ מתוארכות לפי הכרונולוגיה המצרית – מתוך תיקונה, באות על פתרונן הסתירות שמוצאים הארכיאולוגים עם התיעוד התנ“כי.

במהדורה העברית של “תקופות בתוהו” נוספה טבלה הממחישה את השחזור, ונוסף גם פרק בו הביא וליקובסקי ראיות ארכיאולוגיות שהגיעו לאחר שהספר יצא לאור לראשונה – מיריחו, חצור, ממבצרו של שלמנאסר ועוד – המאוששות את לוח הזמנים המובא בספר.

ופות בתוהו – ההיתה תקופת חושך ביוון?  (תשנ“ז)

ספר זה נשאר בכתב-יד ויצא לאור רק בעברית

    בספר זה, עם תיקון הכרונולוגיה המצרית, מגיע השחזור לפתרון מפתיע בפשטותו ביחס לתעלומת חמש מאות “שנות החשכה” החסרות כביכול ברצף התרבותי של יוון.
כאן מובא גם פרק בנושא התיארוך בעזרת פחמן רדיואקטיבי, וגם פרק גדול “אסטרונומיה וכרונולוגיה—מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית”, בו חושף וליקובסקי את הטעויות, הן ההיסטוריות והן האסטרונומיות, שעליהן מושתתת הכרונולוגיה המצרית.

     לספר על יוון הוסיף חתן פרס ישראל, פרופסור דוד פלוסר, הקדמה, בה כתב:

    ”האם לא הוּלכנו שולל אחרי כרונולוגיה מצרית כוזבת ? רק מומחים ללא דעה קדומה יכולים לדחות או לקבל את פתרונותיו של וליקובסקי. דבר אחד ברור הספר מטפל בבעיה אמיתית… היהיו מספיק מומחים טובים המוכנים להתמודד עם הפתרון המוצע?”

     הבעיה ופתרונה- סיכום ”תקופות בתוהו – ישראל ומצים“   ו“ההיתה תקופת חושך ביוון?“

חפירות נימרוד – סיר מלוואן

image2418לפי השחזור של “תקופות בתוהו” היו אמנחתפ השלישי ואח’נאתון בני זמנו של שלמנאסר השלישי. בפרקים העוסקים במכתבי אל-עמארנה הובאה ההשערה שהכינוי בוראבוריאש, החתום על מספר מכתבים באוסף אל-עמארנה, היה שם הכתר הבבלי של המלך האשורי שלמנאסר השלישי, שאכן כבש את בבל. ידוע כי מלכי ארם-נהרים נקראו בשמות כס שונים באשור ובבבל. במכתבי אל-עמארנה הוא חתם בשמו הבבלי גם במכתב בו התייחס לנתיניו האשוריים. בפרקים העוסקים במכתבי אל-עמארנה ציטטתי הן ממכתביו של בוראבוריאש, בהם דרש שישלחו לו חפצי אמנות משנהב: “צווה נא ויעשו אומניך דמות חיות, יבשה וים…”, והן ממכתביו של אח’נאתון בהם מנה את חפצי האמנות משנהב, כדים ותבליטים בדמות צמחים וחיות, שנשלחו על ידו לבוראבוריאש.

נמרוד, או כלח כפי שנקראה בימי קדם, היתה מקום מפקדתו הצבאית של שלמנאסר. איזו עדות טובה יותר יכולנו לאחל לעצמנו מכך שחפצי שנהב שגולפו במצרים של תקופת אח’נאתון ימצאו שם.

בשנת 1959 החל מלוואן (M.E.L. Mallowan) חפירות בנמרוד שעל החידקל בעירק, והמשיך בכך דוד אואט

דוגמאות לחוסר ההתאמה בין קורות מצרים לתיעוד התנ”כי

image521למכות מצרים המתוארות בספר שמות כקטסטרופה (“הטרם תדע כי אבדה מצרים” – שמות,י‘,7) אין זכר בתעודות מצריות מאותה תקופה על פי הכרונולוגיה המצרית המקובלת.

   –  על יציאת מצרים בה השתתפו ע”פ המקרא למעלה משני מליון בני אדם, אין מוצאים כל תיעוד במצרים – ארץ בה בוצע תיעוד מפורט של כל כד שמן.

    לכן מתנהל ויכוח בין התומכים בתיאוריות שונות על זמן יציאת מצרים בהיסטוריה המצרית: בימי אמנחתפ השני? או אמנחתפ השלישי? או אחנאתון? כל אלה מן השושלת השמונה-עשרה; או רעמסס השני? או   מרנפתח? מן השושלת התשע-עשרה; או אולי רעמסס השלישי מן השושלת העשרים? ומקצרים את תקופת השופטים בהתאם לתיאוריות השונות – מכארבע מאות שנה לפי התנ”ך, ועד למאה שנה , כפי שניתן לראות בטבלה.

  –  רוב הערים המוזכרות בתנ“ך כערים שכבש יהושע בכניסה לארץ, חרבו ,לפי הכרונולוגיה המצרית, מאות שנים לפני כן. כך שלסיפורי הכיבוש המתוארים בספר יהושע (“ערים בצורות וראשן בשמים”) אין כביכול כל בסיס.

    –  בתנ“ך אין כל זכר למצרים במשך כל תקופת השופטים, אף כי לפי הכרונולוגיה המצרית ניהלו הפרעונים, סתי, רעמסס השני, מרנפתח ורעמסס השלישי, מלחמות בא”י בתקופת השופטים.

    – לעומת זאת, מסופר בתנ”ך כי בתקופת המלכים התקיימו מגעים חוזרים ונשנים בין ארץ ישראל למצרים, ברוב המקרים עקב התקפות צבאותיהם של הפרעונים על ארץ ישראל – התקפות שהפרעונים מהמאות העשירית ועד הששית לפסה“נ (כלומר מתקופת המלכים בישראל) לא טרחו, משום מה, להזכירן.

   – ע”פ עדות ספר מלכים, הרחיבו כיבושי דוד ושלמה את גבולות הממלכה למימדים הגדולים ביותר בתולדותיה, ושלמה היה מלך אדיר ששמו יצא למרחקים. בפועל לא נמצאו עדויות לכך בהיסטוריה המצרית.

   – כך נמשך הדבר לאורך מאות שנים, עד שלבסוף מוצאים התאמה אחת – הזהוי של בוזז המקדש בירושלים בימי רחבעם בן שלמה – פרעה שישק – עם ששונק הלובי שמלך במצרים. וגם כאן, יש לציין, זמנו המדויק לא ידוע ממקורות מצריים, והצבתו בעשור מסוים בחציה השני של המאה העשירית נעשה בכדי להתאים את זמן מלכותו לכרונולוגיה המקראית. כך נקבע ששונק להיות בן זמנו של רחבעם, אם כי מן המקורות המצריים ידוע שגבה מסים רק מערי הממלכה הצפונית – ממלכת ישראל – ודבר לא נאמר במקורות אלה על מסע נגד ערי יהודה או על שוד בית המקדש בירושלים כמסופר במקרא.

 שתי הכרונולוגיות ההיסטוריות מנוכרות זו מזו –

מכאן ברור שאם הארכיאולוגים יתארכו את השכבות בארץ לפי הכרונולוגיה המצרית, לא ימצאו בהם את המסופר בתנ“ך.  מאחר שהארכאולוגים אכן נוקטים בשיטה זו, מופיעים לאחרונה מאמרים כגון  “התנ”ך – אין ממצאים בשטח”.

 כך במאמר שהופיע בעיתון ”הארץ“, הנושא שם זה, פתח פרופסור לארכיאולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב במילים הבאות: “אחרי 70 שנות חפירה מאומצת בארץ ישראל, מגיעים הארכיאולוגים למסקנה מפחידה: לא היו דברים מעולם. מעשי האבות הם אגדות עם, לא ירדנו למצרים ולא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של דוד ושלמה”

תיארוך בפחמן-14

כפי שכתב וליקובסקי image690

 ”הבעיה של ישום תיארוך בשיטת פחמן 14 לכרונולוגיה של  ההיסטוריה העתיקה מאד מורכבת בגלל העובדה שכאשר אירעו קטסטרופות קוסמיות חייב היה להתערער מאזן היחס בין פחמן-14 לפחמן-12 בהידרוספרה ובביוספרה (יחס שעליו מושתתת שיטת התיארוך בפחמן 14). דנתי בנושא במקום אחר   . ואם כך, כיצד יכולה איפוא שיטת הפחמן הרדיואקטיבי לתרום להבהרת איזו מן הכרונולוגיות, המקובלת או המשוחזרת, נכונה? ישנן שתי דרכים בהן ניתן לעשות זאת בדרך אמינה:

”דרך אחת הינה שיטת התיארוך היחסי: לפי השחזור שלי היתה השושלת השמונה-עשרה (הראשונה בממלכה-החדשה) בת זמנם של שאול, דוד, שלמה והממלכה המפולגת. אני מצפה שבדיקות בפחמן 14 יאשרו את הבו-זמניות (לאו דווקא את התאריכים המדויקים) של מלכי השושלת השמונה-עשרה במצרים עם ימי שאול ובית דוד וממלכות יהודה וישראל.“

לאחרונה זוהתה חנוטה במוזיאון בקהיר באופן גנטי כמלכה חתשפסות. כפי שפורסם ב-28.06.07 ב y-net

 מאחר שלפי השחזור היתה היא מלכת שבא, יש למצוא חומר אורגני מזמנו של שלמה המלך כדי לערוך השוואת בדיקות בפחמן-14

 ” הדרך השניה בה ניתן לנצל את שיטת התיארוך באמצעות פחמן רדיואקטיבי כדי לבדוק אם השחזור המוצע נכון, הינה בדיקת חומר אורגני מתקופה המרוחקת בכמה מאות שנים מזעזועי הטבע הקוסמיים האחרונים“.

  עד שימצא חומר מתאים לבדיקות כאלו,  היוכל סטודנט לאסוף את כל התאריכים, הבלתי מכוילים, בפחמן-14  שנעשו על חומרים אורגנים בהקשר למלכים מישראל , מצרים, אשור וכו‘, אלה שפורסמו, ועד כמה שאפשר גם כאלה  שלא פורסמו כי לא התאימו לציפיותיהם של הארכיאולוגים.

פניה למומחים ליוון

לספר  ”ההיתה תקופת חושך ביוון?“ הוסיף חתן פרס ישראל, פרופסור דוד פלוסר, הקדמה, בה כתב:

”רק מומחים ללא דעה קדומה יכולים לדחות או לקבל את פתרונותיו של וליקובסקי. דבר אחד ברור, הספר החדש מטפל בבעיה אמיתית. לא היה זה מחברו שהמציא את הבעיה… זכותו של הספר שהוא מביא פתרון לבעיה אמיתית. היהיו מספיק מומחים טובים המוכנים להתמודד עם הפתרון המוצע? “

נהורנות תרמית

כפי שכתב וליקובסקי בהקדמה ל“גויי הים“:

”עם חלוף הזמן, תוכלנה שיטות אחרות של קביעת גיל (כמו נהורנות תרמית של חומר אי-אורגני – אריחים, זכוכית, וכלי חרס) להעיד בוויכוח שבין ההיסטוריה המקובלת להיסטוריה המשוחזרת. כך למשל יוכלו האריחים מארמונו של רעמסס השלישי (עליהם יסופר בפרק הראשון כאן) לשמש חומר מצוין עבור בדיקת גילם בשיטת הנהורנות התרמית.“

ארכיאולוגיה

א.  ללמוד ולהעשיר את המאמר ”הארכיאולוגים מחפשים בשכבות הלא נכונות“

 ב. לחבור לארכיאולוגים במצרים כדי לחפור באל-עריש

כפי שכתב וליקובסקי בסיום המאמר ראיות ארכיאולוגיות שהגיעו  לאחר שהספר יצא לאור לראשונה“:

”בתקופות בתוהו זוהתה עואריש עם אל-עריש, הנמצאת במרחק ניכר צפונית מזרחית לדלתא – על הוואדי הידוע בתנ”ך כ‘נחל מצרים‘ – הגבול ההיסטורי בין ארץ ישראל ומצרים.

”על אף הפניות הרבות בבקשה שיערכו באל-עריש סקר מקדים לעריכת חפירות, לא נערך כל סקר כזה, לא בזמן שהאתר היה תחת שלטון מצרים וגם לא בשנים שהיה ברשות ישראל.

”טובים הסיכויים שבבוא העת, במוקדם או במאוחר, יסירו החופרים את החול מעל המבצר הגדול ביותר של ימי קדם. לפני נפילתו חסה בו מחנה לוחמים ענקי. יתכן מאד שהנצורים הטמינו בקרקע אוצרות לפני כניעתו של המבצר שחלש על המזרח הקדום במשך מאות בשנים. לא יתכן שאדמת האתר, שמעדר הארכיאולוגים לא נגע בה מעולם, לא תעורר את סקרנותם של החופרים. גילוי עואריש הינו אחד הפרסים הגדולים השמורים עדיין לארכיאולוגים.

חרם בשם המדע

image336בספר זה תיעד וליקובסקי איך הגיע למסקנותיו, כיצד הממסד המדעי התנפל והחרים את המו”ל שלו עוד לפני שיצא ספרו הראשון “עולמות מתנגשים” לאור, כלומר לפני שניתן היה לבדוק את העדויות המובאות בו – וכיצד הוא התמודד עם ההתקפות הבלתי הגיוניות. הספר מענין כתיעוד סוציאולוגי לצורה בה אנשי מדע נהגו בצורה מאוד לא מדעית. מאידך מסופר בו גם כיצד נהגו אנשי מדע הגונים. לכן הוא יענין את אלה שהצורה בה הממסד המדעי מגיב לפרדיגמות חדשות חשובה להם, גם אם התיאוריה עצמה לא מענינת אותם.

רוב הספר עוסק בתגובות האסטרונומים ל”עולמות מתנגשים”, ורק סעיפים בודדים דנים בתגובות הארכיאולוגים ל”תקופות בתוהו”. אולם בארץ בולט עתה במיוחד חוסר הנכונות של ההיסטוריונים והארכיאולוגים להתיחס לשחזור ההיסטוריה העתיקה שוליקובסקי הביא בסדרת “תקופות בתוהו”. בארה”ב ובאנגליה יוצאים כתבי-עת העוסקים בתיאוריות של וליקובסקי.  ונערכים כנסים בנושאי מחקריו, אולם בארץ, אין מאפשרים יצוג לשחזור המובא ב”תקופות בתוהו” – לא בכנסים ולא באוניברסיטאות – חרם של ממש.

לפני עלות השחר –  שיחות והתכתבות עם אינשטין  (תשנ“ה)

ספר זה נשאר בכתב יד ויצא לאור רק בעברית

עוסק בוויכוחים בנושאי “עולמות מתנגשים” בין וליקובסקי לאינשטיין. הוא יעניין גם קוראים שאינם מבינים או מעוניינים בוויכוח עצמו, כי היחסים שנרקמו בין שני אישים מיוחדים אלה מרתקים כשלעצמם.

בחלקו השני של הספר, הנקרא “שחר”, מובאים בהרחבה האישורים שהגיעו מחקר החלל לתחזיות שוליקובסקי הסיק מתוך “עולמות מתנגשים”, ושעל חלקם נסב הוויכוח עם אינשטיין.

לאחר שהתגלו תגליות אלה התחילו להזמין את וליקובסקי להרצאות ולסימפוזיונים באוניברסיטאות כגון הארווארד, יֵל, פרינסטון, ובמוסדות מחקר כמו נאסא, RCA ועוד.

עמנואל וליקובסקי – קורות חייו

רופא, סקרן, גאון ואוטודידקט. image3451
נולד ברוסיה למשפחה ציונית, מחלוצות תחיית השפה העברית. עמנואל הוסמך כרופא באוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1921 כאשר הרוסים מצאו את רשימת הציונים שבראשם עמד אביו, שמעון יחיאל וליקובסקי, עזר להוריו לצאת מרוסיה ולעלות ארצה, אך הוא נשאר כדי לערוך ולהוציא לפועל את המפעל אותו יזם – “כתבי האוניברסיטה” – בימה מדעית עבור מדענים ואנשי מחקר יהודים מרחבי העולם, לקראת פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים.

ב- 1924 נשא לאשה את אלישבע קרמר, ויחד עלו ארצה. שם עסק ברפואה בחיפה.

לאחר שהשתלם אצל שטקל, תלמידו של פרויד, בפסיכואנליזה שימש, משנת 1931 כאחד הפסיכואנליטיקאים הראשונים בתל אביב. אותה עת פירסם מספר מאמרים בעתון “הרפואה”, ואף מספר מאמרים בעיתונו של פרויד – “אימגו”.

בקיץ 1939 נסע עם משפחתו לארה”ב, כדי לחקור את דמויותיו של פרויד (אדיפוס אחנאתון ומשה).

לאחר שהגיע להבנה שיציאת מצרים התרחשה בעיצומם של תהפוכות טבע, וכי תהפוכות טבע אלה יכולות לשמש נקודת סינכרון בין תולדות ישראל לקורות מצרים, הגיע גם למסקנה שהן היו כלל עולמיות, ואז במשך עשר שנים המשיך לחקור בספריות הן את נושא תהפוכות הטבע, והן את נושא הסינכרון ההיסטורי . התוצאה היתה

Worlds in Collision , 1950          Ages in Chaos, 1952

ב”עולמות מתנגשים” הציג וליקובסקי עדויות ממסורות-עם מרחבי העולם, המאשרות את התרחשותם של זעזועי הטבע, וב”תקופות בתוהו” – הציע תיארוך חלופי לכרונולוגיה המצרית, כשהוא מספק פתרון אחד לבעיות רבות בכרונולוגיה של העולם העתיק, ומזהה התאמה עם המסופר בתנ”ך.
וליקובסקי שילב במחקריו ידע מעמיק בתחומים מגוונים: היסטוריה, גיאולוגיה, אסטרונומיה, תנ”ך, פיזיקה, פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה. הוא לא היה פונדמנטליסט, אך ציין שהגילוי כי התנ”ך הוא “היסטוריה שנכתבה בקפדנות” הסב לו סיפוק.

הספר “עולמות מתנגשים” עורר התנגדות בממסד המדעי בלהט השמור רק לפרדיגמות חדשות. האיש וספריו הוחרמו, ורק לאחר שהחלו להגיע לתחזיותיו אישורים מחקר החלל, הוזמן להרצאות ולסימפוזיונים באוניברסיטות ובמכוני מחקר מובילים רבים. שיטתו של וליקובסקי ממשיכה ומתפתחת בכיוונים שונים ע”י חוקרים ברחבי העולם, בארה”ב ובאנגליה התפרסמו וממשיכים להתפרסם כתבי-עת העוסקים בתיאוריות של וליקובסקי, ואף נערכים כנסים בנושאי מחקריו.

לקריאת המאמר “תכנית לקמת האקדמיה” כולו לחץ על התמונה
ספריו ומחקריו המשיכו להעסיק אותו עד יומו האחרון כפי שכתב לידידו, זליג ריבקינד , חבר קיבוץ עין-חרוד:

”המון עבודה עדיין לפני. שער לעצמך שערמות בשדה גדלו פי חמש ומחכות שיאספו אותן, והפרות התרבו ויש לחלוב פי עשר, והגפנים מחכות לבציר באשכולות כבדים מאוד, והערב מתקרב. זה מצבי. רק חלק ממחקרי סיימתי בצורת ספרים מודפסים, ופי כמה מחכים לתורם. מזמן שחזרתי מהארץ מביקורי האחרון עוד מעט וימלאו חמש שנים – ובמשך הזמן הזה רק ספר אחד הוספתי לשלושה שהדפסתי קודם.“

כשם שהתכתב עם מדענים מפורסמים בעניני מחקריו, כתב גם מכתבים רבים לעזור לאנשים פשוטים, לילדי שכניו לשעבר, ומאות מכתבים לנכדיו בארץ..